תורן גורמה בע"מ ואח' נ' אמות השקעות בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) מיום 30.1.2013 בת.א. 4626-11.12 בה התיר בית משפט קמא למשיבות לתקן את כתב התביעה באופן המאפשר את צירופו של מנהלה של המשיבה מס' 2 כנתבע נוסף.

לבית משפט קמא הוגשה על ידי המשיבות תביעה לפינוי מושכר. המבקשים הגישו כתב הגנה מפני התביעה וכן ביקשו להורות על העברת הדיון בה לפסים רגילים. משעמדתם של המבקשים התקבלה ביקשו המשיבות לתקן את כתב התביעה ולצרף את אחד ממנהליהן כנתבע נוסף.

כעולה מתוך הבקשה ומתוך התיק הנימוק לצירוף המנהל כנתבע הוא כי המבקשים טענו כי זכותם לשבת במושכר נובעת, בין היתר, ממכתב החתום על ידי אותו מנהל לשעבר של המשיבה מס' 2 אשר מעניק להם תנאים נוספים על פני התנאים הקבועים בהסכם השכירות. בקשתן הייתה לתקן את כתב התביעה כך שיאפשר לתבוע את אותו מנהל ככל שייגרם להם נזק בשל התנהלותו.

המבקשים התנגדו לבקשה לתיקון כתב התביעה מנימוקים שונים אך חרף התנגדותם קיבל בית משפט קמא את הבקשה ואפשר את תיקון כתב התביעה וזאת לאור השלב בו נמצא ההליך ולאור המעבר לסדר דין רגיל.

בבקשה שלפני טוענים המבקשים כי בשל ההחלטה האמורה הם מוצאים את עצמם נגררים למערכת היחסים שבין המשיבות לבין אותו מנהל ומתמודדים עם סכסוך לא להם. עוד נטען כי לא קמה למשיבות הזכות לתקן את כתב התביעה עם שינוי מסלול הדיון והיה עליהן להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה אליה יצורף תצהיר. הם חולקים על עמדת המשיבות, כפי שנטענה בבית משפט קמא כי ניתן להסתפק בכך שהעובדות התומכות בבקשה עולות מתוך טענות המבקשים. טענה נוספת נוגעת לכך שלא נפסקו לחובת המשיבות הוצאות בשל תיקון כתב הטענות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתיק בית משפט קמא הסרוק במערכת נט המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בהחלטה דיונית מובהקת להתיר תיקון כתב טענות בשלב מוקדם של ההליך. החלטה כזו היא במסגרת "סוג העניינים בהם נתון לערכאה הדיונית שיקול דעת רכב". כפועל יוצא מכך נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בהקשר זה, להוציא מקרים חריגים בהם נמצאה חריגה קיצונית ממתחם שיקול הדעת הסביר" (רע"א 5215/12 רונדופלסט נ' אלכס בירמן, (5.10.2012); וכן ר' רע"א 6195/12 בנק דיסקונט נ' אתי שימר, (25.10.2012); רע"א 1795/12 פלוני נ' פלוני, (8.3.2012); במקרה זה ככל שיתברר כי מדובר במהלך דיוני שגוי יוכל הדבר לבוא על פתרונו בדרך של פסיקת הוצאות.

זאת ועוד, הצורך בתיקון המבוקש מובן על רקע המחלוקת בין הצדדים, הוא הוסבר בבקשה והוא עולה מתצהירו של מר תורן שצורף לבקשה להעברת הדיון ונספח א' לבקשה זו (מכתבו של מר בן עמי מיום 21.9.06). צירוף זה מתבקש מאליו כדי למנוע הכרעות סותרות בסוגיה זו בשני הליכים שונים. באשר לטענה לעניין התצהיר איני סבור כי יש בפגם, ככל שנפל, באי צירופו של תצהיר בתמיכה לבקשה לתיקון כתב התביעה כדי להצדיק התערבות בהחלטה שניתנה.

העניין האחרון שמעלים המבקשים בבקשתם הוא הימנעות בית משפט קמא מלפסוק הוצאות לטובתם. החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט איננה החלטה שניתן לערער עליה ברשות תוך כדי ההליך (ר' צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט- 2009).

מכל מקום הדעת נותנת כי בית משפט קמא יידרש לשאלה זו, ככל שיתבקש לכך, בעת מתן פסק הדין ואין בהחלטתו כדי למנוע הגשת בקשה מתאימה לפסיקת הוצאות עבור התיקון בשלב המתאים לכך – הכל לפי שיקול דעתו.

הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למפקיד.

ניתנה היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.