תוקפו וכשרותו של יפוי כח בלתי חוזר בו התחייב צד א' להעביר מקרקעין ללא תמורה לצד ב' והתחרט

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט מ. רניאל) מיום 14/09/2006 בתמ"ש 15830/02.

השופט י. עמית:

עניינו של הערעור שבפנינו מתמקד בתוקפו ובכשרותו של ייפוי כוח בלתי חוזר בו התחייב צד א' להעביר מקרקעין ללא תמורה לצד ב', ובהנחה שייפוי הכוח תקף - האם רשאי צד א' לחזור בו מהמתנה כל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום.

העובדות הצריכות לעניין

1.         המערער הוא אחיה של המשיבה מס' 1 (להלן: " המשיבה") ושל אחות נוספת בשם עדילה (להלן: " עדילה"). המשיבה היא אמם של המשיבים 2-6.

המערער, המשיבה, עדילה ואח נוסף, ירשו עם אמם נכסי מקרקעין מאביהם המנוח (האח הנוסף היה מאושפז בבתי חולים שונים משנת 1962 ועד לפטירתו בשנת 1989).

בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: " המינהל") לבין המערער, המשיבה ועדילה מצד שני, נחתם הסכם חליפין ביום 13.6.76 (להלן: " הסכם החליפין") ולפיו קיבלו המערער ואחיותיו תמורת חלק מהמקרקעין שירשו ושהופקעו על ידי המדינה, פיצוי כספי בסך של 630.36 ל"י וכן שטחים בחלקות 12, 21 ו-40 כלהלן: 9000/16154 בחלקה 12118/12; 6500/38918 חלקים בחלקה 12129/21 ו-58/258 בחלקה 12154/40 (להלן: " המקרקעין").

כבר למחרת חתמו המשיבה ועדילה על ייפויי כוח נוטריוניים בלתי חוזרים בפני עו"ד שושני, הנוטריון הצבורי בחדרה. בייפויי הכוח נכתב כי השתיים מעבירות במתנה גמורה ללא תמורה לאחיהן-המערער את כל זכויותיהן במקרקעין, ולשם כך הן נותנות ייפוי כוח  בלתי חוזר לעו"ד סברי מוחסן ו/או למערער (להלן: " ייפוי הכוח"). למען הדיוק, אציין כי האחות עדילה, העבירה למערער אך חלק מזכויותיה בחלקה 21 ושימרה לעצמה חלק מהשטח. עוד נציין, כי באותו יום נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר על ידי המערער, המשיבה ועדילה לזכות המינהל, על מנת שניתן יהא לפעול להשלמת העברת המקרקעין על שמם.

2.         לאורך השנים, לא טרח המערער להעביר את הזכויות במקרקעין על שמו, ואלה נותרו רשומים על שם המינהל. עם זאת, אין חולק כי משך השנים, נהג המערער במקרקעין מנהג בעלים: הוא נטע ועיבד את חלקות 12 ו - 21, שילם מס רכוש ומיסים מוניציפליים, וכן בנה על חלקה 21 ארבעה בתים לארבעת בניו.

לטענת המערער, השטח בחלקה 40 הועבר לצד שלישי, אחד בשם עבדאלנג'יב שהיה המתווך בעסקת החליפין  עם המינהל, כשכר טרחתו עבור שירותי התיווך, ואותו מתווך העבירו לצד שלישי (עמ' 6-8 לפרוטוקול). 

חלפו עברו 26 שנים, ובסוף שנת 2001 פנה המערער למשיבה וביקש ממנה כי תחתום על מסמך ויתור לגבי חלקה 12, כך שיתאפשר לו לקבל פיצוי מחברת חוצה ישראל שהפקיעה את החלקה, או חלק ממנה, לצורך סלילת כביש 6. באותו מעמד, ציין המערער בפני המשיבה כי ממילא כבר ויתרה לו על המקרקעין לפני שנים רבות.

או-אז נתעוררו המשיבים ופנו לעורך דין, בדקו ומצאו את הסכם החליפין בתיקי המינהל, ונוכחו לדעת שהמקרקעין עדיין רשומים על שם המינהל. בהמשך לכך, נרשמה המשיבה בתחילת שנת 2002 כבעלים של שליש מהמקרקעין, ובד בבד העבירה לילדיה את זכויותיה בחלקות 12 ו - 21 (בחלקה 21 לבנותיה המשיבות 2-3, ובחלקה 12 לבניה המשיבים 4-6). כן רשמה המשיבה הערת אזהרה לזכותה על חלקה 40.

משנודע למערער על כך, פנה לבית המשפט בתביעה להצהיר כי הוא הזכאי להרשם כבעלים של המקרקעין וכי זכותו גוברת על זכותם הרשומה של המשיבים 2-6 (התביעה הוגשה במקור לבית המשפט המחוזי אך הועברה בהמשך לבית המשפט לענייני משפחה).

טענות הצדדים ופסק דינו של בית המשפט קמא

3.         המערער טען כי הוא זכאי להרשם כבעלים של המקרקעין, שליש ישירות מכוח הסכם החליפין, ושני שליש מכוח ההעברה ללא תמורה מעדילה והמשיבה אליו על פי יפוי הכוח.

המשיבה טענה כי לא התכוונה ליתן את חלקה במקרקעין במתנה למערער, כי לא הבינה על מה חתמה, וכי נפלו פגמים שונים בייפוי הכוח.  בנוסף ולחילופין, טענה המשיבה כי גם אם ייפוי הכוח מהווה התחייבות כדין ליתן מתנה למערער, היא רשאית לחזור בה מהמתנה כל עוד העסקה לא הושלמה ברישום.

4.         בית המשפט קמא עמד על החזקה לפיה אדם מבין תוכנו של מסמך עליו הוא חותם והגיע למסקנה כי המשיבה ידעה על מה היא חותמת. עם זאת, מאחר שהמשיבה ועדילה סרו באותה עת למרותם של אמן ושל אחיהן הבוגר, לא ברור אם בעת החתימה הקנתה המשיבה למערער מרצונה החופשי את המקרקעין.

כן קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל "כמובן" על התובע-המערער, אך בכל מקרה, ניתן להבין מדבריו של המערער, שבהיותו האח הבוגר במשפחה פטריארכלית והמפרנס העיקרי, אחיותיו לא היו יכולות להתנגד לרצונו ולא התנגדו. אלא, שלא סגי בהעדר התנגדות לצורך נתינת מתנה. מכאן הגיע בית המשפט קמא למסקנה, שחתימתה של המשיבה על ייפוי הכוח ביום 14.6.76 " לא היתה מתוך רצונה החופשי לתת לתובע במתנה את האדמה, ועל כן, מסמך זה אינו ממלא אחר התנאים הדרושים להיותו התחייבות למתן מתנה".

5.         בנוסף, קבע בית המשפט קמא כי בייפוי הכוח נפל פגם של הטעיה. זאת, מאחר שלטענת המשיבה, המערער סיפר לה כי לצורך השלמת הסכם החליפין עם המינהל היא תידרש לשלם כסף שלא היה לה, והיא חתמה על המסמכים לאחר שהבטיח לה שהוא ישלם את חלקה. המערער יצר בפני המשיבה מצג לפיו ההסכם עם המינהל יעלה הרבה כסף, אך לא סיפר לה, שעל פי הסכם החליפין, לא רק שאין צורך לשלם למינהל, אלא נהפוך הוא, המינהל הוא זה ששילם כסף, שהמערער שילשל לכיסו, ומכאן ש" הוכחה טענת ההטעיה של הנתבעת, וזו עילה לבטול ההסכם עקב פגם בכריתתו". לאור מסקנה זו, לא נדרש בית המשפט קמא לדון בטענות של עושק והשפעה בלתי הוגנת.