תומס יוסף גרוס נ' היועץ המשפטי לממשלה

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ, סגנית נשיא) מיום 2.1.2018 במ"ת 20554-12-17 במסגרתה נעצר העורר עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו בר הסגרה לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ההסגרה).

הרקע לערר  

1. ביום 2.2.2017 הגישה ממשלת ארצות הברית למדינת ישראל, על יסוד הסכם ההסגרה שבין שתי המדינות, בקשה להסגרת העורר לידיה וזאת על מנת להעמידו לדין על רצח אמו. ביום 10.12.2017 נעצר העורר לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה וביום 11.12.2017 הוגשה לבית המשפט המחוזי עתירה להכרזתו כבר הסגרה. על פי הנטען בעתירה, ביום 5.1.2012 נסע העורר, המתגורר בישראל, לבקר את אמו האלמנה אשר התגוררה במדינת פלורידה שבארצות הברית. בלילה שלפני טיסתו המתוכננת חזרה לישראל, בין ה-8 ל-9 בינואר 2012, לכל המאוחר, גמלה בלבו של העורר החלטה להמית את אמו. לאחר שהגיע העורר לבית אמו, במהלך אותו הלילה הוא סימם את המנוחה באמצעות סם הרדמה והביאהּ אל מכוניתה שחנתה בחנייה הסגורה של ביתה. שם דקר העורר את המנוחה בצווארה באמצעות סכין שנטל ממטבח הבית. לאחר הרצח, בסביבות השעה 05:42, הזעיק העורר לבית המנוחה את שירותי החירום, לפניהם טען כי התעורר משנתו ומצא את גופת אמו בחנייה של הבית.

2. בסמוך לאחר הרצח, נחקר העורר על ידי משטרת פלורידה, וביום 18.1.2012 לאחר הלוויית אמו, שב לישראל מבלי שיציאתו מארצות הברית הוגבלה. משטרת פלורידה הוסיפה וחקרה את הרצח ואף פנתה למדינת ישראל בבקשה לעזרה משפטית, בעקבותיה הועברו לה חומרים נוספים על אודות העורר. ביום 3.7.2014 הוצא צו מעצר נגד העורר על ידי שופט בית משפט במדינת פלורידה, וביום 10.3.2015 הוציא "חבר מושבעים גדול" (grand jury) כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה ("מדרגה ראשונה" – murder in the first degree). בעקבות כתב האישום הוצא צו מעצר נגד העורר עד להעמדתו לדין בגין העבירה בה הואשם.

3. עם הגשת העתירה להסגרתו של העורר לארצות הברית, נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד למתן החלטה בעתירה.

החלטת בית המשפט המחוזי  

4. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות אשר צורפו לבקשת ההסגרה ובהן תצהירו של התובע הכללי המחוזי, תמונות מזירת הרצח, דו"ח חקירת זירת הרצח, דו"ח נתיחת המנוחה, דו"ח המעבדה הטוקסיקולוגית, תוצאות דנ"א ותצהירים של עדים שונים. לאחר עיון במכלול הראיות, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה שמדובר בראיות נסיבתיות בעלות פוטנציאל להרשעת העורר ומקימות תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת בהליך הסגרה. בית המשפט הגיע למסקנה האמורה בשים לב לנתונים הבאים:

(א)      המנוחה נרצחה בדקירות סכין בצווארה. כלי הרצח היה סכין שמקורו במטבח הבית של המנוחה. על כלי הרצח נמצאו רק טביעות אצבעותיו של העורר.

(ב)      חרף בדיקות פורנזיות מקיפות שנערכו בבית, לא נמצאה כל ראיה המצביעה על כניסת אדם זר לבית, ואף לא עדות לפריצה, לשוד או לגניבה – לא בסימנים על פתחי הבית, לא בראיות דנ"א ולא בטביעות אצבעות. גם כלבהּ של המנוחה לא נבח באותו הלילה, בניגוד לנוהגו בעת ביקורי זרים בבית.

(ג)       במכונית המנוחה שחנתה בחניית הבית, נמצא קיא בין המושבים ולמרגלות מושב הנוסע הקדמי, אשר מקורו במנוחה. העורר לא סיפק כל הסבר להימצאותו של הקיא ברכב, או להימצאות המנוחה ברכב במהלך הלילה, אף שהוא נהג ברכב בערב האירוע ואף נראה מטפל ברכב בשעות הערב המאוחרות.