תובענה בין אחים שעניינה ביטול / מימוש משכון , שהומחה מנושה (בנק) לאח אחר על זכויותיו של התובע במקרקעין משותפים

לתובע ושלוש אחיו זכויות שוות במקרקעין בנצרת. בשנת 1986, הם ממשכנים זכויותיהם במקרקעין לטובת בנק לאומי לצורך הבטחת החזר התחייבויות כספיות בחשבון בנק של אמם. כעבור 20 שנה ממועד יצירת המשכון ולאחר שהאם המנוחה נפטרת, מסלקים אחיו הנתבעים של התובע את מלוא החוב לבנק בהסדר פשרה שהתובע אינו צד לו. בהסכם זה, הבנק מתחייב להמחות להם המשכון על זכויותיו של אחיהם (התובע) והם פועלים למימושו בלשכת ההוצאה לפועל. טוען כעת התובע, כי יש להורות על ביטול המשכון או פקיעתו וכי לא ניתן לבצעו בלשכת ההוצאה לפועל. האם יש להיענות לתביעתו זו?

א.        רקע עובדתי רלבנטי:

1.         מר ו.ל. (להלן: " התובע" ו/או " ו.ל.") הגיש ביום 27/09/11 תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת בה עתר ליתן סעד הצהרתי לביטול משכנתא מס' 14433/07/01 הרשומה על זכויותיו  במקרקעין הידועים כחלקה 13 בגוש 16542 באדמות העיר *** (להלן: " המקרקעין").

2.         התובע והנתבעים 1-3 הינם אחים ולצורך נוחיות הדיון יכונו הנתבעים על פי שמותיהם הפרטיים (" ר.ל.", " כ.ל.", " א.ל."). אימם של האחים היא המנוחה, גב' ג'.ל. ז"ל ולאור פטירתה תכונה " המנוחה" או בשמה הפרטי (" ג'.ל.").

3.         מדובר על משפחה עתירת נכסי מקרקעין בעיר *** וסביבתה, כאשר המקרקעין שבמחלוקת מהווים רק חלק מנכסיה.

4.         המקרקעין נשוא התובענה משתרעים על גודל של 1,377 מ"ר והם היו בבעלות המנוחה והועברו במתנה לילדיה (בעלי הדין) בשנת 1972. על המקרקעין הללו הוקם לפני מספר עשורים מבנה בן חמש קומות הכולל קומת מרתף ואשר מכונה " מלון ***" (וגם כך יכונו המקרקעין נשוא התביעה). מדובר בבית מלון שפעל עד לאינתיפאדה השנייה ובשנים האחרונות הוא עומד ללא פעילות.

5.         האחים הינם שותפים במקרקעין בחלקים שווים והם אף היו שותפים בחלקים שווים  במלון ***.

6.         בשנת 1986 נלקחה הלוואה באמצעות חשבון הבנק של המנוחה מבנק לאומי ולצורך הבטחת החזרה (והבטחת החזר יתר ההתחייבויות שבחשבון הבנק של המנוחה), הסכימו כל האחים למשכן זכויותיהם במקרקעין לטובת בנק לאומי. הואיל והנתבע היה אותה עת תושב חוץ שהתגורר בארה"ב ונהג להגיע לסירוגין לביקורי מולדת, נחתם משכון זכויותיו באמצעות ייפוי כח שניתן למנוחה ולאחים. חשוב לציין, כי המשכון על זכויות בעלי הדין היה גורף, במובן זה שהוא נעשה על יסוד חוזה שכל האחים הוגדרו והפכו מכוחו לחייבים של כל חוב המגיע מאת מי מהם לבנק (ראה שורה 6 לשטר המשכנתא).

7.         כפי שעוד יבואר, קיימת מחלוקת עמוקה בין בעלי הדין באשר למטרת ההלוואה או ייעוד הכספים שנלקחו מחשבון הבנק של המנוחה: ו.ל. טוען, כי אין לו מושג ממשי מה היה מטרת ההלוואה, והוא משער כי ההלוואה או הכספים נועדו לכיסוי חובות של המנוחה ואילו הנתבעים טוענים, שההלוואה נלקחה על מנת להקים מלון חדש בנכס מקרקעין הידוע כגוש 16522 חלקה 60. חלקה זו כונתה " חלקת נ.". עוד הם מוסיפים, כי שעבוד הזכויות במקרקעין שבמחלוקת נעשה לצורך הבטחת החזר ההלוואה לעיל אשר למעשה שירתה את כל האחים (אין חולק שמלון נ. שקיים כיום על המקרקעין הוא בבעלות שווה של כל ארבעת האחים להלן: " מלון נ.").

8.         המנוחה הלכה לעולמה בחודש אוגוסט 2003 והותירה אחריה צוואה בעדים (להלן: " הצוואה"). על פי הצוואה עברו כל זכויות המנוחה לנתבעים 1-3, כאשר ר.ל. מונה על פי הצוואה כמנהל העיזבון. כל שהנחילה המנוחה ל-ו.ל. במסגרת הצוואה היו 100$ בלבד, תוך שהסבירה הטעם לכך במימונו של ו.ל. במשך 20 שנים עת שהה בארה"ב ובכך למעשה קבעה המנוחה, כי יורש זה קיבל המגיע לו מעזבונה עוד במהלך חייה.

9.         יש לציין, כי התובע הגיש התנגדות לקיום הצוואה במסגרת ת"ע 1910/04 ובית המשפט לאחר שמיעת עדויות דחה ההתנגדות ונתן ביום 22/01/07 פסק דין המורה על קיום הצוואה.

10.        עוד יש לציין, כי עד לשעה זו לא הוגשה פרטת עזבון על ידי ר.ל.והעזבון עצמו לא חולק כמצוות המנוחה מטעמים שונים ומשונים עליהם נעמוד בהמשך.

11.        בנוסף לזכויות המקרקעין השונות שהנחילה המנוחה לילדיה באמצעות הצוואה, אין חולק, כי הותירה היא אחריה חוב לבנק לאומי לישראל סניף *** (להלן: " החוב לבנק לאומי") אשר עמד נכון ליום 30/3/06 על סך 2,724,884ש"ח. הואיל ומשכון זכויות בעלי הדין במקרקעין היה ללא הגבלה בסכום לטובת הבטחת החזר חובות המנוחה, הרי שלכאורה יכול היה הבנק לממש המשכון על מלוא חוב המנוחה נכון לעת הפטירה.

12.        אין חולק, על פי מסמכים שהוצגו בתיק זה, כי התובע לא שילם מעולם אגורה על חשבון חוב המנוחה לבנק לאומי ו/או לצורך ביטול המשכון.

13.        על מנת להבהיר התמונה הכוללת והתנהלות הצדדים משך השנים יצוין, כי נערכו מספר הסכמים בין הבנק לבין כל בעלי הדין (לרבות התובע) אשר מפאת חשיבותם מצאתי להזכירם כבר כעת:

·        ביום 25.06.1998 ולאחר שננקטו כנגד הנתבעים והתובע הליכי הוצל"פ בגין חוב בסך 1,500,848 נכון ליום 13.05.98 נערך הסכם בין התובע, אחיו והמנוחה לבין בנק לאומי (להלן: " הסכם 1998") ובו התחייבו כל בעלי הדין (לרבות התובע) בזו הלשון:

"לסילוק מלא וסופי של סכום החוב הפסוק ישולמו לבנק על ידי החייבת  כל אחד ואחד מהתשלומים על פי המפורט להלן:

א.      סכום של 100,000 ש"ח שולם לבנק ביום 20.05.98 ונזקף על חשבון חוב הפיגורים בגין האשראי.

ב.       סכום נוסף של 100,000 ש"ח ישולם לבנק עד ולא יאוחר מיום 15.06.98.