ניכור הורי - תביעת אם לאכיפת הסכם בעניין זמני שהייה של קטין

עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת אם, התובעת על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, אכיפת הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, בעניין זמני שהייה של קטין.

הרקע :

1. הצדדים הניצים בפני, חוו סכסוך גירושין קשה ביותר, מלבד התיק בו אני דנה, עקב המצב הקונפליקטואלי בין הצדדים, יש לצדדים 11 (!) תיקים קשורים.

2. הסכסוך בין הצדדים חלחל אל ילדיהם. לטענת אם הקטינים, אכיפת ההסכם בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין נחוצה, עקב הסתותיו של האב, הנתבע. ואילו לטענת האב, פרוץ המשבר נעוץ בהתנהגותה של האם.

3. מכל מקום, ממצב בו שניים מתוך שלושת ילדי הצדדים נמנעו מלפגוש את האם, הנה הבת – מחלקת זמנה בין האב לאם, בעוד הבן מסרב לקשר רציף ולינה אצל אמו, ובא אליה לעתים נדירות.

4. עקב כך הגישה האם את תביעתה.

5. ביום 09.03.2015 במסגרת תמ"ש 40004-11-13 ותמ"ש 56141-11-13, הגיעו הצדדים להסכם המסדיר את משמורתם וחלוקת זמני השהיה של הקטינים עם כל אחד מההורים. הוסכם על "משמורת מחולקת" בין ההורים בשני הילדים הגדולים ועל הסדרי ראייה בין כל אחד מההורים לבין הקטינים. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

6. יצוין, כי במועד זה נחקרה עו"ס לסדרי דין הגב' תקוה מלכה, לאחר שהבן (בן 11) אז עזב את את בית אמו ועבר אל אביו.

7. במסגרת סעיף 7 בהסכם נקבע, כי "ככל שמי מההורים לא יאפשר קיומם של הסדרי הראייה האמורים לעיל, יחויב בסך 1,000 ₪ עבור כל יום בו לא ישהו הקטינים בהתאם להסדר זה, אשר ישולם לצד השני".