תבעת תגמולי ביטוח בשל אובדן מטען חסר. שאלת נטל ההוכחה הנדרש ממבוטח

השופט ד. לוין:

1. המערערת הינה חברה שרכשה 220 שקים של עורות שלחים (עורות מעובדים

למחצה) באיטליה.

מטען זה הגיע לנמל נאפולי ואוחסן שם, במחסן הנמל, עד ששוגר במכולה

לישראל, באניה המופעלת על ידי חברת צים. בהפתח המכולה במחסני המערערת

נתגלה שבמכולה מצויים 50 שקים בלבד.

2. בדרגה הראשונה תבעה המערערת את המשיבה מס' 1, כמבטחת המטען, ואת

המשיבה מס' 2, כסוכנתה, לפצות אותה על אבדן המטען החסר. המשיבות 1 ו-2

שלחו הודעת צד ג' למשיבה 3, בהיותה חברת השיט שהובילה את המטען מאיטליה

לישראל, אך בסיכומיהם בדרגה הראשונה הודיעו על מחיקת ההודעה בהסכמתה של

המשיבה 3 ולכן משיבה 3 הינה משיבה פומלית בלבד בערעור שלפנינו.

3. על דפנות המכולה היו סימני שומן אופיניים לשלחים, המעידים על כך

שתכולתה כללה בשלב כלשהו, למעלה מ-50 שקים. אך עם זאת לא נמצאו סימני

פריצה במכולה, שהיתה סגורה בחותם של חברת צים (משיבה 3 לפנינו).

4. השופט המלומד בדרגה הראשונה דחה את תביעתה של המערערת בנימוק שלא

נשללה האפשרות ש-170 השקים נגנבו טרם שהמכולה עזבה את המחסנים בנאפולי,

בעוד שהביטוח נכנס לתוקפו רק מעת שהמטען מוצא ממחסן או מקום האיחסון,

בעניננו מחסני הנמל בנאפולי (סעיף 8.1 מחוזה הביטוח).

השופט המלומד ציין שלא ידוע באיזה שלב הושם חותם הסגר של צים על