תביעה נגד פרדייס מומבסה טורס שפשטה את הרגל בעקבות פיצוץ מלון בבעלותה בקניה

רקע

מונחת בפני תביעה כספית שמהותה אי החזרי הלוואה בסך כולל של 614,915 ש"ח.

תביעה זו נסובה סביב הלוואות שנטלו הנתבעים מאת התובע. מר פלג (ביליג) יוסף (להלן: "התובע") הינו איש עסקים. הנתבעים וחברת פרדייס מומבסה טורס (1997) בע"מ (להלן "החברה"), שיווקה חבילות נופש בבית מלון בשם "פרדייס מומבסה" אשר נוהל על ידם בעיר מומבסה שבקניה, ביבשת אפריקה.

בתאריך ה - 28/11/02 אירע פיגוע במלון על ידי פעילי "אל-קעידה".

פיגוע זה הביא בסופו של דבר לחיסול פעילותה של החברה.

טענות התביעה

בחודש מאי לשנת 2002 פנה מר ממן יצחק (להלן: "יצחק") לתובע לצורך קבלת הלוואה בסך 20,000$ ארה"ב בשמו ובשם מר סולמי יהודה (להלן: "יהודה") ומר עדיני חננאל (להלן: "חננאל") (להלן יחדיו: "הנתבעים") וכן בשם החברה. סוכם, כי הלוואה זו תוחזר לתובע עד לתאריך ה - 31/08/02. התחייבות זו נחתמה על ידי יצחק, יהודה והחברה.

בסוף חודש יולי 2002, פנו הנתבעים בשנית לתובע לצורך קבלת הלוואה בסך 100,000$ ארה"ב. פירעון הלוואה זו נקבע בתשלומים החל מאמצע חודש אוגוסט 2002. על הלוואה זו התחייבו כל הנתבעים יחדיו לרבות החברה.

ההלוואות דנן לא נפרעו כפי שסוכם, לאור בקשת הנתבעים לאורכה. התובע, הסכים לבקשתם של הנתבעים למתן הארכת התקופה בה יוחזרו ההלוואות. גם על פריסת ההלוואות  חתמו הנתבעים אולם לא עמדו בתנאיה.

התובע, הסכים פעם נוספת, לפרוס מחדש את ההלוואות דנן. בסוף חודש ינואר לשנת 2003 נחתם בין הצדדים הסכם חדש המסדיר את פירעון שתי ההלוואות יחדיו ואת גובה התשלומים. בהסכם זה החברה הייתה זו אשר לוותה למעשה את הכספים והנתבעים ערבו למלוא ההלוואה בהתאם להסכם והתחייבות החברה לתנאיה.

הנתבעים לא עמדו  בהתחייבויותיהם ולא שילמו לתובע מאומה על חשבון ההלוואות האמורות. חודש לאחר מכן, ב - 19/02/03 שוב ביקשו הנתבעים ארכה נוספת לפירעון החוב. החל מרגע זה כל ניסיונותיו של התובע ליצור  קשר עם הנתבעים העלו חרס. מכתבי התראה ודרישות לתשלום החוב לא נענו. משכך, הגיש התובע תביעה זו בסך של 120,000$ בצירוף ריבית דולארית עד ליום הגשתה בגובה סכום התביעה (להלן: "התביעה העיקרית").

בנוסף, הגיש התובע תביעה נוספת שמספרה 41871/03 בסך 47,000 ש"ח כנגד יהודה וגב' צעירי רינה מלכה (להלן: "רינה") בגין הלוואה בסך 10,000$  אשר לא שולמה למעט סך של 1,000$ כאשר יהודה ערב באופן אישי להחזר ההלוואה דנן (להלן: "תביעת רינה").

שתי התביעות דנן הוגשו ב 'סדר דין מקוצר', אוחדו, הונחו על שולחני ונידונו בפני.

טענות ההגנה

רינה טענה בבקשתה למתן רשות להתגונן, כי לא היה מדובר בהלוואה כלל אלא במעין "מקדמה" כאשר רינה, תחזיר אותה לתובע באמצעות החברה, בה עבדה כסוכנת נסיעות.  את העמלות להן זכאית רינה היה על החברה להעביר לידי התובע, כאשר המקדמה תשולם עד לאחר 150 הזמנות. לשיטתה של רינה, הרי שקיימת אצל החברה יתרת זכות לטובתה בגין עמלות אותם היא מוכנה להמחות לשמו של התובע. 

יהודה טען להגנתו בתביעתה של  רינה כי ההסכם עליו מסתמך התובע איננו מלמד כלל על הלוואה ומשכך, לא מוטלת כל אחריות עליו כ"ערב". בנוסף, הוא טען שללא כל הסבר סכום החוב שוערך לפי 16% ריבית דולארית שנתית למרות שאין כל ציון על כך בהסכם שהוצג לתמיכת התביעה.

בתביעה העיקרית התגוננו הנתבעים באמצעות תצהירו למתן רשות להתגונן של יהודה.

לשיטתם של הנתבעים, בינם לבין התובע התנהלה מערכת יחסים ארוכת שנים לרבות ניהול עסקים בין התובע לחברה. מסיבה זו בלבד הסכים התובע להלוות לחברה את סכומי ההלוואות, אשר היו ידועים לתובע כי הצורך בהם נבע מבעיות תזרימיות בחברה.

ככל הזכור ליהודה, התובע הוא זה אשר חייב כספים לחברה ולא להפך, כיוון ש:

א.      התובע חייב לחברה סך של 85,000$ בגין טיסה בסוף חודש יולי לשנת 2001 בה התובע הזמין את כל המקומות בטיסה אך בפועל הביא 70 נוסעים בלבד מתוך 210 מקומות בטיסה אשר נותרו ריקים.

ב.       החברה שילמה לתובע סך של 25,000$ עבור מכשירי טלוויזיה אשר רכש למלון מומבסה. המכשירים אכן סופקו על ידי התובע אולם הסכום הותנה בכך שייגבה על ידי החברה מבית המלון. עקב הפיגוע הסכום לא נגבה ומשכך היה על התובע להחזיר את הכספים דנן.

ג.        התובע רכש כרטיסי טיסה בסך 31,000$ במסגרת מבצע "סתיו" אותו ערכה החברה במהלך סתיו 2001. סכום זה, לא שולם על ידי התובע מעולם.