תביעה נגדעיריית ת"א להחזר כספים שנגנבו שלא כחוק

רקע

האפט (93) רו"ח (להלן: "תובעת 1") שכרה נכס (להלן: " הנכס") הנמצא בבעלות נכסי משפחת יעקב האפט בע"מ (להלן: " תובעת 2") (להלן: " התובעות"). הנכס נמצא בבניין משרדים בתחום שיפוטה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: " הנתבעת").

התובעות שילמו חשבונות הארנונה שנשלחו על ידי הנתבעת. החשבונות נשלחו תמיד לכתובת התובעת 2 ברח' ויצמן 51 בתל אביב, והועברו באופן אוטומטי לת.ד. 61180 המצוי בסניף הדואר רכבת מרכז בתל אביב (להלן: " תא הדואר").

ביולי 2001 עזבה התובעת 1 את משרדיה ברח' ויצמן 51 בתל אביב ועברה למשרדים אחרים בדרך פ"ת בת"א. הנכס הושכר על ידי התובעת 2 למספר משרדי עו"ד. תא הדואר הוחזק עוד שנים בידי התובעות והדואר אשר הגיע לנכס פיזית, הועבר על ידי השוכרים הקיימים לתובעות.

שש שנים לאחר שעזבו התובעות את הנכס - בתאריך 22.7.07 - הוצא להם חשבון חוב ארנונה על סך 27.054.50 ש"ח ונשלח לכתובת הנכס (ויצמן 51, ת"א).

על אף שהתובעות סברו כי דרישת החוב אינה מוצדקת, כדי למנוע הליכי גבייה, שולם החשבון בתאריך 9.8.07, ובתאריך 2.9.07 שלחו התובעות מכתב לנתבעת ובו דרישה לפירוט החוב שהיווה בסיס לחשבון החוב.

בתאריך 16.9.07 התקבלה תשובת הנתבעת ובה צורף פירוט חשבון, שעיקרו הפרשי הצמדה וריבית  לשנים  2000-2001 ללא הסבר. יתרה מזו, התייחס לסכום של 25,970.10 ש"ח בעוד שהתובעת שילמה על פי הדרישה סך של  27,024.50 ש"ח.

התובעות טענו כי חל שיהוי בדרישת הפרשי ההצמדה והריבית לתקופת השנים 2000-2001, לאור העובדה כי עד שנת 2007 לא נדרשו מעולם לשלם הפרשי ריביות. ומשכך הנתבעת הייתה מושתקת לדרוש סכומים אלו ועליה להשיבם לתובעות ללא דיחוי.

הנתבעת טענה בפני התובעות כי הודעות מטעמה נשלחו לכתובת הנכס כפי המופיע בפנקסי הנתבעת.

בשל חוסר שיתוף פעולה וחוסר הענות הנתבעת לא נותר לתובעות אלא לפנות לבית המשפט כדי שיורה על החזר התשלום, והתובעות העמידו את חובה של הנתבעת כלפיהן על סך 35,000 ש"ח.

הנתבעת דחתה את טענות התובעות בכל מכל, וטענה ביו היתר את הטענות כדלהלן:

1.      העדר יריבות: מספר ח.פ של החברה הרשומה כמחזיקה בנכס נשוא התביעה אינו מספר ח.פ של מי מהתובעות.

2.      חשבונות הנתבעת נשלחו לכתובת כפי שהייתה מעודכנת ברישומי הנתבעת.

3.      המחזיקה בנכס שילמה את תשלומי הארנונה אך לא במועדם. אי תשלום החובות במועד גרר תוספות של ריבית והצמדה.

4.      התובעות עדיין נותרו חייבות 468.10 ש"ח+59.80 ש"ח.

בדיון שהתקיים בפני בתאריך 16.3.09 טענה הנתבעת כי אם התובעות קובלות על הוראות המתייחסות לריבית הנגבית בגין איחור תשלום מיסים עירוניים, אין בית המשפט זה המוסמך לדון בשאלה זו, אלא יש להפנות העניין לבג"צ.

בסיומו של הדיון נתתי החלטה ולפיה הנתבעת תוכל להגיש, תוך 15 יום מיום הדיון, בקשה מסודרת לעניין הטענה של העדר יריבות והטענה של חוסר סמכות עניינית. העתק הבקשה תועבר לתגובת התובעות, תוך 15 יום לאחר מכן.

כן הוריתי כי גם התובעות יוכלו להגיש תוך 15 יום מיום הדיון בקשה מפורטת לעניין המסמכים שברצונן לקבל מאת הנתבעת. העתק הבקשה תועבר לתגובת הנתבעת תוך 15 יום לאחר מכן.

בתאריך 26.3.09 הגישו התובעות בקשה לגילוי מסמכים ספציפי ובבקשתם פירטו את המסמכים המבוקשים: עותקים מכל דרישות תשלומי ארנונה, הביוב והמים ששלחה הנתבעת בנוגע לנכס. עותק מכל התכתבות ו/או מסמכים שנשלחו על ידי הנתבעת או התקבלו בידיה בנוגע לנכס החל משנת 1998 ואילך, עותק מכל תיק המתנהל אצל הנתבעת בקשר לנכס.