בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים), שהוגשה בעקבות מותו בתאונת דרכים של המנוח ש' ז"ל (להלן - המנוח).
הרקע לתביעה
1. ביום 26.02.09 נפגע המנוח בתאונת דרכים (כהגדרתה בחוק הפיצויים), אשר גרמה למותו, בהיותו בן 48 שנים ו-5 חודשים.
המנוח, יליד 05.09.60, נישא ביום 03.07.90 לתובעת 2, ג', ילידת 03.05.57, ולהם נולדו התובעים 3-5, בתאריכים דלקמן: י' - 13.06.91, ל' - 06.10.92 וע' - 04.07.96.
התובע 1 הינו עיזבון המנוח באמצעות יורשיו (התובעים 2-5) על פי צו ירושה שניתן ביום 21.07.09 על ידי הרשם לענייני ירושה בנצרת. לפי צו הירושה, זכאית התובעת 2, אשת המנוח, למחצית מכלל נכסי העיזבון.
אין מחלוקת כי הנתבעת 2 הייתה המבטחת של השימוש ברכב (שהיה מעורב בתאונה) בפוליסת ביטוח בת תוקף שהוצאה לפי דרישותיה של פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. לפיכך עליה לפצות את התובעים בגין נזקיהם, ככל שהם נובעים מתאונת הדרכים. המחלוקת בין הצדדים היא אפוא בשאלת הנזק בלבד, ויריעתה רחבה בעיקר עקב כך שהמנוח לא היה שכיר בלבד, אלא נהנה בחייו גם מהכנסות הוניות. במבט ממוקד יותר, המחלוקת נוגעת בעיקרה לבסיס השכר (או ההכנסה) של המנוח.
עובר לתאונה עבדו המנוח ואשתו בעסקם הפרטי בראש פינה (להלן - העסק). פעילות העסק היא בתחום התיירות והשכרת חדרי אירוח, והיא מנוהלת באמצעות חברה (להלן - החברה), אשר שכרה חלק מהנכסים שהיו בבעלות המנוח. המנוח ואשתו היו בעלי החברה, שהוקמה בשנת 2007, ומשכורתם שולמה להם על ידי החברה כשכירים בה. החברה ממשיכה בפעילותה גם היום, כשהיא מנוהלת על ידי התובעת 2. בנוסף, למנוח שולמו דמי שכירות מהחברה ומשוכרים אחרים בגין השכרת נכסים שהיו בבעלותו בראש פינה (להלן - הנכסים בראש פינה). מקור הכנסה נוסף נבע מארבע חנויות ומגרש בצפת (להלן - הנכסים בצפת) שהשכירו המנוח ושני אחיו, א' ול' (להלן - א' ו-ל'), כשהכנסות השכירות בגינם חולקו בין האחים בשיעור זהה. המנוח ו-א', טיפלו בגביית דמי השכירות בצפת, בחוזי השכירות, בבעיות תחזוקה שוטפות ובבעיות נוספות.
תביעת העיזבון והתלויים כוללת בין היתר: פיצוי בגין הפסד תמיכת המנוח בעבר כשכיר ועצמאי ובעל נכסים מניבים, הפסדי הכנסות המנוח בעתיד, הפסדי שירותי אב ובעל בעבר ובעתיד, קיצור תוחלת חיי המנוח, פיצוי בגין הפסדי השתכרות של המנוח בשנים האבודות ופיצוי בגין גריעת 50% מהכנסות המנוח עקב קבלת צו הירושה והעברת מחצית מנכסי המנוח בירושה לילדיו (להלכה - עם מותו של המנוח, למעשה - עם הגיעם לגיל בגרות).
בעקבות מות המנוח, זכאים התובעים לקצבת שאירים מהביטוח הלאומי וכן לפנסיית שאירים ממגדל מקפת, שלגביה חלוקים הצדדים האם יש לנכותה מהפיצויים שייפסקו לתובעים, אם לאו.
טענות התובעים
2. בשנת 2008 מאזן החברה הצביע על הפסד של 3,738 ש"ח. בשנת 2009 הפסדי החברה עלו לסך של 84,730 ש"ח, וזאת עקב העלייה בהוצאות החברה בעקבות פטירתו של המנוח. כמו כן, בשנת 2009 פחתו דמי השכירות בהן חויבה החברה עקב קשיים כלכליים, שנבעו מפטירת המנוח, ואולם ב-1.7.10 חזרו דמי השכירות לרמתם הקודמת.
3. בחייו היה המנוח הגורם המרכזי שהפעיל את עסק התיירות והשכרת הנכסים, וכן מי שטיפל בכל ענייני התחזוקה של הנכסים בראש פינה. המשכורת ששולמה למנוח מהחברה, שהיתה בראשית דרכה, כלל לא שיקפה את שווי פועלו, ואין לקבוע את שכרו לפי משכורת זו. על גובה השכר של המנוח להיגזר משווי פועלו, מנתוניו האישיים ופוטנציאל ההשתכרות שלו וכן מהצפי לשגשוג העסק, בהתאם לנתונים שהוצגו בתצהירו של רו"ח מאירי. לפיכך, יש להעמיד את גובה השכר של המנוח על כפל השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה. טענה זו מקבלת משנה תוקף נוכח גובה ההוצאות שמשלם העסק לחברת אחזקה, לגנן ולבנו של המנוח.
4. בהתאם לתלושי שכרו של המנוח לחודשים דצמבר 08 - פברואר 09, הכנסת המנוח כשכיר בחברה היתה 5,919 ש"ח לאחר הוספת הפרשת מעביד לקרן השתלמות בסך 263 ש"ח, מזה, והפחתת השתתפות העובד בביטוח הפנסיוני בסך 245 ש"ח, מזה.
5. למנוח שולמו דמי שכירות בגין השכרת חלק מהנכסים בראש פינה ששימשו לצרכים עסקיים ולצרכי מגורים. נכסים אלה היו בבעלות המנוח טרם נישואיו, כך שיש לראות את מלוא ההכנסות בגין נכסים אלה כהכנסות המנוח בלבד. אילולא נפטר המנוח, היתה ממשיכה הכנסה זו להיכנס במלואה למשק הבית. עוד טוענים התובעים כי בנוסף להכנסות השכירות מהנכסים בראש פינה, יש לפצותם על מרכיב העמל של המנוח בניהול הנכסים האמורים בשיעור של 15.6% מהכנסות השכירות.
6. המנוח היה הבעלים של הנכסים בצפת, בשותפות עם שני אחיו. הכנסות השכירות בגין אותם נכסים חולקו בשיעורים שווים בין שלושת האחים. המנוח ו-א' טיפלו בגביית דמי השכירות, בחוזי השכירות, בבעיות תחזוקה שוטפות ובעיות נוספות. עקב פטירת המנוח, עבר הטיפול בנכסים בצפת ל-א', וביום 01.06.10 סוכם בין אחיו של המנוח לבין יורשיו כי חלוקת ההכנסות מהנכסים בצפת תשקף גם את נטל הטיפול בהם - א' יקבל מחצית מהכנסות השכירות ואילו המחצית הנותרת תחולק בין יורשי המנוח ו-ל' בחלקים שווים. כתוצאה משינוי חלוקת ההכנסות פחת חלקם של התובעים בהכנסות השכירות מהנכסים בצפת בשיעור של 8.34%, שהוא שווה ערך לסך של 1,333 ש"ח לחודש.
7. המנוח היה הרוח החיה בביתו, בעל כישורים יוצאי דופן בכל הנוגע לעבודות בתחום התחזוקה והיה זמין בביתו במשך כל שעות היממה, הן לצורך עבודות תחזוקה והן לצורך סיוע במשק הבית ולבני משפחתו, בפרט לשני ילדיו, התובע 3 והתובעת 4, הסובלים מלקות למידה. מות המנוח הותיר את התובעים ללא "עמוד תמיכה", כשעל התובעת 2 הוטל נטל כבד - משפחתי ועסקי גם יחד. לפיכך, ובשים לב שבמועד פטירת המנוח שלושת ילדיו היו קטינים, זכאים התובעים 2-5 לפיצוי הולם בגין אבדן שירותי בעל ואב לעבר ולעתיד.
8. כתוצאה מפטירת המנוח, מחצית מהכנסות השכירות המתקבלות בגין הנכסים בראש פינה ובצפת תועבר לילדיו (ולא תיכלל בהכנסת משק הבית) בהגיעם לגיל בגרות ובעת עזיבתם את בית המנוח. גריעת הכנסות זו היא בגדר נזק שנגרם לתובעת 2, ויש לכמתו בהדרגה, החל ממועד גיל הבגרות של ילדי המנוח, ולכל המאוחר - ממועד עזיבתם את בית המשפחה.
9. פנסיית השאירים שמקבלים התובעים מחברת מגדל הם כספי ביטוח שאין לנכותם בהתאם להוראות סעיף 81 לפקודת הנזיקין. בהקשר זה מציינים התובעים "כי ככל שהנתבעת תטען לניכוי כספי מגדל מקפת, הרי שיש בהכרח לפסוק פיצוי בגין הכספים שהיתה החברה מפרישה לתובע בתקופת עבודתו ועד גיל פרישה בשיעור של 8.3% פיצוי פיטורין + 5% קופת גמל, ונראה כי במצב דברים זה הרי שהסכומים מתקזזים אחד כנגד השני ואין מקום לניכוי כלשהו".
10. על בסיס הטענות דלעיל, מפרטים התובעים את הנזקים שנגרמו לעיזבון ולתלויים כלהלן: