תביעה להשבה בעין של מניות, תביעה כספית ולמתן צו עשה, מתן חשבונות וצו מניעה

הנתבע שכנגד 3 וצד שלישי מספר 1:   3. הרי ספיר

על-ידי ב"כ עוה"ד צ' אגמון ואח'

 הנתבע שכנגד 4 וצד שלישי מספר 2:   4. פול מוריס

על-ידי ב"כ עוה"ד ג' רון ואח'

1.תביעה להשבה בעין של מניות התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – החברה או גיינמור), שעל-פי הנטען נגזלו על-ידי הנתבע, התובע שכנגד ושולח ההודעה לצדדים שלישיים (להלן – הנתבע או גזונדהייט) יחד עם הנתבעת ושולחת ההודעה לצדדים שלישיים (להלן – הנתבעת) וכן תביעה כספית ולמתן צו עשה, מתן חשבונות וצו מניעה והכל – בסך של 14,186,116 ₪.

2.תמצית התביעה – החברה הרשומה באירלנד, הוקמה ביוזמתו ועל-פי בקשתו של התובע והנתבע שכנגד (להלן – התובע או אייזנברג) וממועד הקמתה ועד בכלל, הִנה בבעלותו הבלבדית והיחידה. הנתבע גזל את רכושו של אייזנברג, שותפו וחברו לעסקים לאורך שנים רבות, תוך ניצול ציני של האמון שניתן בו, מתוך הערכה שגויה שהתובע לא יתבע את השבת רכושו בשל הנסיבות שפורטו ונטענו בכתב התביעה. לטענתו, הפר הנתבע את חובותיו והתחייבויותיו כלפיו וביצע שורה של עוולות, העולות כדי גזל, תרמית והפרת אמון, תוך שהוא מנצל את ייפוי הכוח וההרשאה שקיבל מהתובע, הן על-מנת לגזול באופן בוטה וחריג בחומרתו את רכושו של התובע בשווי של מיליוני דולרים, שהוחזק בגיינמור, והן לשם ביצוע פעולות שונות בדרכי תחבולה שמטרתן למנוע את האפשרות לתבוע את השבתו.

3.הנתבע, שהוסמך כנאמן, שלוח ומיופה כוח מטעם התובע, ומונה כדירקטור בגיינמור, (באמצעותה החזיק התובע את רכושו), ביצע מעשה גזל וגניבה, מתוך הנחה מוטעית שלא יהיה באפשרות התובע לתבוע את השבת רכושו, לאחר שהחברה נמחקה וחוסלה מטעמים פורמליים ואשר רק בסמוך להגשת התביעה הושבה למרשם החברות באירלנד, על-פי פסק-דין

של בית-המשפט העליון, שם. בהקשר זה העריך הנתבע, בטעות, שהתובע יחשוש מלטעון לבעלות בגיינמור ולתבוע את השבת רכושו שאוחסן שם, שכן זה לא הצהיר על בעלותו הנטענת בחברה לפני רשויות המס בישראל. אולם, התובע בחר להתמודד עם מעשיו החמורים, פנה לרשויות בישראל, הצהיר על בעלותו בגיינמור, הסדיר את חבות המס, נקט בהליכים משפטיים באירלנד לשם החייאת החברה במרשם החברות ולאחר כל אלה – פנה והגיש את התובענה דנא, בשמו ובשם גיינמור – מכוח בעלותו היחידה בחברה, להשבת רכושו שנגזל, שלא כדין; וזאת, לאחר שכל ניסיונותיו להידבר עם הנתבע עלו בתוהו וכשלו. בנסיבות אלה, התבקש בית-המשפט לקבל את התביעה ובין היתר, לקבוע כי על הנתבעים להשיב את הרכוש שגזלו או לחילופין לשלם לתובע את שוויו, זאת ביחס לחלקים מהרכוש שנמכרו במהלך השנים, בערך ריאלי ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

4.מצד שני, תביעה שכנגד להשבה בעין של 7.5% ממניות חברת ערד השקעות, להלן, שנטל התובע מהנתבע, בשעה שהעביר לחשבונו 15% מהמניות, שהוחזקו, בחלקים שווים, בחשבונות הנתבע ושותפו; זאת, ללא ידיעתם והסכמתם, בשיתוף פעולה עם צד ג' 1, אשר היה איש אמונם ומיופה כוחם והכל, במטרה להונות ולגזול את רכושם.

העובדות, הטענות וההליכים:

הצדדים:

5.התובע הִנו איש עסקים, אזרח ותושב ישראל. גיינמור הִנה חברה זרה רשומה באירלנד הנמצאת כיום בשליטתו ובבעלותו של התובע. במועדים הרלוונטיים החזיקה החברה וניהלה חשבונות בנק בישראל שעיקר רכושה ניירות ערך של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב. הנתבע הִנו איש עסקים, תושב שוויץ, המנהל את עסקיו, בין היתר, בישראל. הנתבעת הִנה רעייתו של הנתבע ועל-פי הנטען סייעה לו במעשיו וקיבלה לחזקתה ו/או לבעלותה חלק מניירות הערך והמזומנים שנגזלו על-ידי הנתבע מחשבונות התובעת. צד ג' 1 (להלן – ספיר) הִנו תושב ישראל, איש עסקים, אשר בין יתר עיסוקיו טיפל עבור הנתבע בכל הנוגע לחברות זרות (off shore) שהקים בעבורו. ספיר, כמי שנהנה מאמונו של הנתבע וטיפל בענייניו בישראל, החזיק, בין היתר, ייפוי כוח המסמיך אותו לפעול בחשבונות של הנתבע או של חברות בבעלותו, במוסדות בנקאיים בישראל. צד ג' 2 (להלן – מוריס) הִנו תושב אנגליה, רואה חשבון בהשכלתו, עבד, החל משנות השבעים במסגרת קבוצת חברות העוסקות בין היתר במתן שירותים להקמת ורישום חברות זרות באיים הבריטיים וספיר נמנה על לקוחותיה. ספיר קיבל ממוריס שירותים עבור שולחיו ועם השנים נוצרו קשרי עבודה הדוקים ביניהם. ככלל, מוריס פעל על-פי הוראות שקיבל מספיר, לרבות בעניין הקמת גיינמור, בעקבות פנייה של ספיר בשנת 1991 וטיפל, בין השאר, בניהולה הפורמלי, מינוי דירקטורים ובהכנת הדוחות הכספיים של החברה.