1. במסגרת תביעה כספית שהגישה התובעת האחים ישראל בע"מ (להלן "החברה"), נדרשת השבת סכום של 1,537,006.23 ש"ח ששלמה החברה לעירית רחובות עבור אגרות בניה, ביוב, תיעול, הנחת צנרת, סלילת כבישים ומדרכות, וחיבור למים.
בפני בקשת העיריה לקבוע כי תביעת החברה בגין החיוב בהיטל ביוב אינה ראויה להידון בבית משפט השלום.
2. העיריה טוענת, כי הסמכות לדון בערר על דרישת היטל ביוב היא של ועדת הערר על פי סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 (להלן "חוק הביוב"). ערעור על החלטת ועדת ערר יוגש לבית משפט לענינים מנהליים, לפי סעיף 31 לחוק הביוב.
על פי ההלכה הפסוקה (רע"א 2425/99
עירית נס ציונה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ ואח' פ"ד נד(4) 481 - להלן:
"הלכת ייזום"), רשאים גופי הערר לדון גם בעצם סמכותם שלהם, ויש לתת עדיפות לבירור הענין בפניהם על פני תביעה המוגשת לבית המשפט.
החברה טוענת כי הלכת ייזום סויגה בפסיקה, כך שנעשתה אבחנה בין דרישת תשלום מראש, ותקיפתה בערר על פי חוק הביוב, לבין דרישה להשבת היטל ששולם (רע"א 6590/05
עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ תק-על 2005(3) 3688, להלן:
"הלכת צרפתי").
עוד טוענת החברה, כי הואיל והעלתה טענות שונות נגד היטלים נוספים, לא יהיה נכון לפצל את הדיון ולהפריד את נושא היטל הביוב מתביעת ההשבה בגין יתר ההיטלים, שכולם נובעים מאותו מקור עצמו, היתר הבניה שניתן לתובעת.
3. שאלת חלוקת הסמכויות נדונה בהרחבה בארבעה פסקי דין מנחים:
רע"א 2425/99
עיריית רעננה ואח' נ' ייזום השקעות בע"מ ואח', פ"ד נד(4) עמוד 481 שם נקבע, כי אין לאפשר עקיפה של סמכות גופי הערר הפועלים מכוח החוק, אף שנשמר פתח צר המאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת, גם כזו הנתונה להליך של ערר, כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת:
"וכך, מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה ולערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר את עקיפתה (ראה לעניין זה גישת השופט אור בפרשת דשנים וחומרים כימיים בע"מ [4], בעמוד 825). על רקע תפיסה זו דחה בית-המשפט הגבוה לצדק לא אחת עתירות שונות בעניינים שבהם נמצא לעותר סעד חלופי בדרך של השגה וערר (השווה: בג"ץ 5199/92 חסן נ' שר הפנים (להלן - פרשת חסן [6]); ע"א 5404/97 רוט נ' עירית הרצליה (להלן - פרשת רוט [7])). עם זאת ראוי לציין כי נשמר גם כך פתח צר המאפשר לבית-המשפט הרגיל או לבג"ץ להיזקק להכרעה במחלוקת גם כאשר הנושא נתון להליך של השגה וערר, והוא כאשר מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית מיוחדת... לעניין זה ראה דברי השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין [8], בעמוד 481:
"... גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשיגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו..."".
ייאמר, כי על פי החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה, אין נפקות לעובדה כי מדובר בסעד של השבה:
"... בענייננו מדובר בתביעת השבה של כספים ששולמו. לא נראה לי כי יש נפקות לעובדה כי הסעד המבוקש הינו השבה ככל שהדבר נוגע לעניין סמכותם של גופי הערר...".
דברים דומים נאמרו על ידי כב' הנשיא ברק שם, והתקבלו על דעת כב' השופט אנגלרד.
ברע"א 11224/04
המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר ואח', פ"ד נט(5) 473, תקפו התובעים דרישה לתשלום היטל סלילה, אגרת הנחת צנרת והיטלי ביוב, טרם ששילמו את התשלום.
נקבע שם, כי:
"הסמכות לדון בהשגות על פעולות מנהליות של רשות מקומית נתונה, בסייג הקבוע בפרט 8(א) לתוספת ובהעדר הסדר מיוחד, לבית המשפט לעניינים מנהליים, ואינה נתונה לבתי המשפט האזרחיים. זאת, ללא קשר לשאלה האם הופעל שיקול דעת על ידי הרשות טרם ביצועה של הפעולה המנהלית או האם מדובר ב"פעולה טכנית" גרידא".
אומר כבר עתה, כי איני רואה הקבלה בין עניין
בלונדר לענייננו. בעוד שבענייננו עותרת התובעת
להשבת כספים ששולמו, הרי בעניין
בלונדר עתרו התובעים למתן
סעד הצהרתי לפיו דרישת התשלום הוצאה בחוסר סמכות והינה בטלה, עניין המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים.
ב"כ המשיבה מפנה להחלטת כב' השופט גרוניס ברע"א 6590/05
עיריית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ, תק-על 2005(3) 3688 שניתנה ביום 19/9/2005, ומבקש לראות בה החלטה המסייגת את הלכת
ייזום.
בעניין
צרפתי, עתרה החברה להשבת כספים ששילמה לעיריית אשדוד בגין היטלי סלילת רחובות, אספקת מים ותעול. בבוחנו האם מוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתביעה או בית משפט אזרחי, קבע כב' השופט גרוניס, כי: