תא"ק
בית משפט השלום רחובות
|
8126-05-14
17/02/2015
|
בפני הרשם:
איתי רגב
|
| - נגד - |
המבקש:
אמיר שצקי
|
המשיבה:
עו"ד נטלי רון לוי
|
| החלטה |
המשיבה הגישה כתב תביעה בסדר דין מקוצר, ולפיו חב לה המבקש סך 58,900 ₪ בקשר לשכר טרחה המגיע לה בנוגע לטיפולה בייצוג המבקש בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות.
המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן וטען כי התאכזב מטיפולה של המשיבה בענייניו וכי פעלה ללבות את הסכסוך בו טיפלה מטעמו, במקום לסייע ביישובו. לעמדתו, הפרה המשיבה את התחייבויותיה כלפיו ואת חובותיה כעורכת דין ויש לאפשר לצדדים לברר את המחלוקת ביניהם לאחר שתינתן הרשות להתגונן.
בדיון שהתקיים בפני ביום 13.11.14 לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, והמבקש נחקר באריכות יתרה על תצהירו. לאחר מכן, ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב – סיכומי המבקש הוגשו ביום 16.12.14, תגובת המשיבה ביום 10.1.15, וסיכומי תשובה מן המבקש לא הוגשו (והמועד להגשתם חלף ביום 6.2.15). משכך, בשלה העת להכריע בשאלת מתן הרשות להתגונן.
דיון
בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .
יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקש להוכיח את טענותיו שהובאו בתצהיר ובמקרה כזה עומדת לו הגנה לכאורית. העולה מכתבי הטענות, מן החקירה ומן הסיכומים הוא שהמחלוקת בין הצדדים מחייבת בירור עובדתי ומשפטי, ומשכך, ונוכח ההלכות הנוהגות, יש לאפשר למבקש להתגונן בפני התביעה.