גומי טכנולוגיות מחזור בע"מ נ' אמיר - אלעד בע"מ

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 131,418 ₪, בסדר דין מקוצר.

התובעת טענה, כי במהלך שנת 2012 זכתה הנתבעת במכרז מסגרת לעבודות אחזקה ושיקום של גשרים ומבני דרך של החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (כיום נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ).

נטען, כי בחודש אפריל 2012 נכרת בין התובעת לבין הנתבעת הסכם למתן שירותים בקשר לביצוע עבודות שיקום סמכים בגשרים, אותן תזמין הנתבעת מהתובעת במסגרת העבודות הכלולות במכרז הנ"ל. התובעת טענה, כי הנתבעת נותרה חייבת לה סך 131,418 ₪, נכון למועד הגשת התביעה, בעד העבודות שבצעה.

2.הנתבעת הגישה בקשה, במסגרתה עתרה לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות וכן, עתרה להעביר את הדיון בתובענה למחוז ירושלים, למחוק את כותרת התביעה וליתן לה רשות להתגונן. החלטה זו נוגעת אך לעניין הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות.

הנתבעת טענה, כי מי שהתקשרה מול התובעת בהסכם לביצוע העבודות נשוא כתב התביעה הינה חברת מגן בניה ושיקום בע"מ (להלן "חברת מגן"), שהינה חברת ביצוע, אשר אמנם מנוהלת על ידי מנהלי הנתבעת, אולם היא בעלת ישות משפטית נפרדת. נטען, כי הנתבעת התקשרה עם חברת מגן ואילו חברת מגן התקשרה עם התובעת. כראיה, הציגה הנתבעת חשבונית יחידה שהוציאה התובעת לחברת מגן. הנתבעת עתרה, אפוא, להורות על סילוק התביעה כנגדה על הסף.

3.התובעת הגיבה לבקשה, הנתבעת השיבה לתגובה ומכאן החלטתי.

4.הלכה היא כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה למחיקה על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השמוש בסמכותו ליתן סעד זה שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387). כלל הוא, כי סילוק על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במדה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תמחק התביעה (ראה בעניין זה ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין, פד"י מ(2) 668, 671; ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פד"י לז(4) 721, ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נגד טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312, ע"א 50/89 פרופ' רות לויטן נגד פרופ' חיים אילתה, פד"י מה(4) 18).

5.בענייננו, התובעת צרפה לכתב התביעה עותק חלקי מ"הסכם למתן שירותים" מחודש אפריל 2012, חתום על ידי התובעת והנתבעת, שעל פי נוסחו, הוא מהווה הסכם מסגרת לכל העבודות אשר יוזמנו על ידי הנתבעת מהתובעת בקשר לביצוע עבודות המכרז בו זכתה. בנוסף, צורפו לכתב התביעה שורה ארוכה של התכתבויות בין הצדדים ומסמכים אחרים, בנוגע לביצוע העבודות. חברת מגן לא נזכרת באף אחד מהמסמכים. הנתבעת עצמה לא צרפה מסמך כלשהו שיעיד על התקשרות של התובעת עם חברת מגן. היא גם לא צרפה מסמך כלשהו שיעיד על התקשרות שלה עם חברת מגן או כל מסמך אחר שיעיד על כך שחברת מגן שמשה כקבלן הביצוע. גם על פי דו"ח הפיקוח מיום 28.5.2013, אשר צורף לבקשת הנתבעת, השתתפו בסיור שקדם לדו"ח נציגי התובעת ונציגי הנתבעת, בעוד שאין אזכור של חברת מגן. המסמך היחיד המעיד, לכאורה, על מעורבות של חברת מגן בפרויקט, הינו חשבונית מס מיום 28.5.2013, ע"ס של 6,739 ₪ שהוציאה התובעת לחברת מגן. אין בחשבונית זו כדי לבסס, ולו לכאורה, את הטענה כאילו התובעת התקשרה עם חברת מגן ולא עם הנתבעת, מה עוד שלטענת התובעת, החשבונית הוצאה ע"ש חברת מגן, לבקשת הנתבעת. מכל מקום, טענתה של הנתבעת באשר להעדר יריבות, שבשלב זה של ההליך לא הוכחה, ולו לכאורה, הינה טענה עובדתית שיש לברר בראיות ובשלב הראשון, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. אין, אפוא, מקום לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות.

6.אני דוחה, אפוא, את הבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר יריבות.