עיריית ירושלים נ' בג"ד - תעשיות מזון בע"מ ואח'

התביעה הנדונה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ובמסגרתה נתבע חוב ארנונה שחבה הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) לתובעת (להלן גם – העירייה) בקשר לשנים 2007 עד 2009. בעקבות תיקון כתב התביעה, נוספו גם הנתבעים 2 ו-3, בעלי השליטה בחברה הנתבעת, אשר נתבעו מכוח הוראת סעיף 8(ג) בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן – חוק ההסדרים).

טענתם העיקרית של הנתבעים היא, כי התביעה נגדם התיישנה ולחלופין, כי חל שיהוי ניכר בהגשתה. לנוכח טענה זו, הנושאים העיקריים אשר יידונו בפסק-דין זה הם אלו: המועד אשר בו נולדה עילת התביעה נגד החברה לתשלום חובות הארנונה; המועד אשר בו נולדת עילת תביעה נגד בעלי שליטה בחברה, אשר על-פי סעיף 8(ג) בחוק ההסדרים הם נתבעים לשלם את חובות הארנונה של החברה.

א.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

2.כתב התביעה הוגש ביום 31.5.2016 רק נגד הנתבעת ועניינו חובות ארנונה בקשר לשני נכסים באזור התעשייה עטרות בירושלים, האחד ברחוב מעש 94 והשני ברחוב שדה התעופה עטרות 1 (שני הנכסים יכונו להלן – הנכסים או הנכס). על-פי הנטען, סכום החוב נכון ליום 24.2.2016, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, הוא בסך 393,202 ₪.

בכתב התביעה המקורי לא ציינה התובעת את התקופה שבמהלכה נוצר החוב. זאת בניגוד להוראת תקנה 9(5) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי), אשר על-פיה על כתב התביעה לכלול בין השאר, גם את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה" (תקנה 9(5)). נעיר כבר עתה, כי להוראה זו חשיבות רבה, בין השאר, כדי ללמד אם התביעה התיישנה אם לאו.

רק מעיון בטפסי פירוט חוב הארנונה בעניין כל אחד משני הנכסים, אשר צורפו אל כתב התביעה, ניתן ללמוד כי החוב הנתבע נוצר בתקופה שמיום 1.1.2007 ועד יום 31.12.2009 (להלן – טפסי פירוט חוב הארנונה). עוד עולה מטפסים אלו, כי מועד סיום החזקת הנתבעת בשני הנכסים היה ביום 31.12.2009.

3.בעקבות התראת בית המשפט מיום 10.7.2016 על כוונת מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (בהתאם להוראת תקנה 156 בתקנות סדר הדין האזרחי), הגישה התובעת ביום 24.7.2016 בקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך של הוספת הנתבעים 2 ו-3 בהיותם בעלי השליטה בחברה הנתבעת. הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 26.7.2016 וביום 7.8.2016 הוגש כתב התביעה המתוקן נגד שלושת הנתבעים.

בכתב התביעה המתוקן נטען כי יש לחייב את שלושת הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום חובות הארנונה האמורים וכי חובם של הנתבעים 2 ו-3 הוא כאמור, מכוח הוראת סעיף 8(ג) בחוק ההסדרים, אשר על-פי הנטען, כל תנאיה של הוראה זו מתקיימים לגבי נתבעים אלו.

הוראת סעיף 8(ג) בחוק ההסדרים, שעל תוכנה נעמוד בהמשך הדברים, קובעת חריג לכלל, שעל-פיו חובת תשלום הארנונה חלה על המחזיק בנכס (כאמור בסעיף 8(א) בחוק זה). על-פי הוראה זו אם הנכס לא משמש למגורים ומחזיקה בו חברה פרטית אשר לא שילמה את חוב הארנונה שהוא בגדר חוב סופי, כי אז רשאית הרשות המקומית לגבות את החוב מבעלי השליטה בחברה, ובלבד שהתקיימו לגביו הוראות סעיף 119א בפקודת מס הכנסה.