תא"ק 63547-12-14 זכאי ואח' נ' זכאי

לפני תביעה ע"ס 700,000 ₪ אשר הוגשה בסדר דין מקוצר המבוססת על פתקיות שהוחלפו בין התובעים לנתבע מהן עולה כי התובע העביר לנתבע כספים שונים לצורך ביצוע עסקאות עבורו.

התביעה הוגשה בהרצליה וראשית ההליכים התנהלו שם, ניתן פסק דין בהעדר הגנה אשר בוטל בכפוף לתשלום הוצאות.

משנדרש ביהמ"ש לדון בבקשת הרשות להתגונן ובבקשה לפטור את הנתבע מלהתייצב לדיון בבקשת הרשות להתגונן ביקש ביהמ"ש את התייחסות הצדדים לשאלת הסמכות העניינית בביהמ"ש לענייני משפחה וכן לשאלת הסמכות המקומית.

הצדדים הסכימו להעברתם לביהמ"ש לענייני משפחה במחוז מרכז, ועל כן הועבר התיק למחוז זה.

אולם משנדרשה התייחסותם העניינית של הצדדים לשאלת הסמכות התברר כי זו נתונה לביהמ"ש השלום ועל כן הורתה כב' הנשיאה השופטת דפנה בלטמן קדראי על העברת התיק לביהמ"ש השלום בפ"ת.

התיק הועבר אלי בהחלטת סגן הנשיא כב' השופט טרסי ולאחר עיון בו מתברר כי נדרשת החלטה בבקשת הרשות להתגונן ובבקשה למתן החלטה על יסוד הבקשה בלבד ולפטור את הנתבע מלהתייצב לקדם המשפט, כאשר התובע מתנגד לבקשה זו.

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות ובכל המסמכים המצויים בתיק בהתחשב בין היתר בכך שהנתבע הינו תושב חוץ החלטתי לדון בבקשה ללא קיום דיון וליתן החלטה בהתאם להוראות תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על יסוד הבקשה בלבד.

הנתבע טוען כי התובע היה חייב לו סך של 117,800$ בגין הלוואות וסיוע שנתן לו הנתבע במרוצת השנים.

הנתבע מאשר כי קיבל מהתובע סך של 40,000 גילדן, ששווים פחות מ-20,000$ לצורך ביצוע עסקת רכישת קרקע שבבעלות הנתבע, אולם, לטענתו, סוכם כי העסקה תושלם לאחר שהתובע ישלים לו את מלוא התמורה בסך של 65,000$ וכן יחזיר לא את מלוא החוב האמור לעיל.

כעבור זמן שינה התובע דעתו וחלף רכישת המקרקעין ביקש לרכוש מחצית מדירת נופש שהייתה בבעלות הנתבע והייתה יקרה יותר ואז השלים התובע את הכספים שנתן לנתבע לסכום כולל של 65,000$. סכום זה כולל את ה-40,000 גילדן שניתנו לו עבור ביצוע העסקה הראשונה.

הנה כי כן טוען הנתבע כי סכום החוב בכללותו עומד על 65,000$ בלבד.

לכאורה מודה הנתבע בחוב האמור בכתב התביעה אלא שלטענתו לאחר מספר חודשים ובשל מצבו הכלכלי של התובע עסקת הרכישה לא יצאה לפועל.

בין הצדדים הוסכם, כך לטענת הנתבע, כי הנתבע ימחל לתובע על החוב הכולל שלו (117,800$) כנגד הכספים שהועברו אליו לרכישת הדירה בסך של 65,000$ ואזי הנתבע אינו חייב כספים לתובע ואכן האחרון לא דרש אותם במהלך שנים רבות.

אמנם טענה זו אינה נתמכת במסמכים כלשהם ומדובר על הסכם בע"פ, אולם ההלכה המנחה במתן רשות להתגונן הינה שיש לתת רשות להתגונן גם כאשר מדובר בטענה חלשה ושאין לרדת לחקר האמת בטענה ודי שלא מדובר בהגנת בדים. ככל שהטענה מעלה הגנה אפשרית יש לקבלה.

הנה כי כן, די בכך שקיימת טענה בדבר הסכם בין הצדדים יחד עם העובדה שלא הועלתה דרישה להשבת הכסף משך שנים רבות כדי ליתן רשות להתגונן.

לא רק זאת אלא שלנתבע יש טענת התיישנות שמצדיקה אף היא מתן רשות להתגונן שהרי מדובר בחוב אשר בהתאם לכתב התביעה נוצר לפני 16 שנה ולא הוגשה בגינו תביעה עד היום.