אלחזאם בע"מ נ' חברת חיח אלמוניום בע"מ

1.לפני בקשה דחופה לביטול פסק דין לפינוי נכס מקרקעין שניתן במעמד צד אחד מיום 18.4.16 ולעיכוב וביטול הליכי פנוי שננקטו נגד המבקשת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

2.לטענת המבקשת, נודע לה אודות פסק הדין ימים ספורים לפני הגשת הבקשה עת נמסר לה צו הפינוי שהוצא נגדה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדה למימוש פסק הדין. אשר לסיכויי ההגנה, טענה המבקשת, כי עיון בעילת התביעה מלמד, כי הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים בא אל קיצו ביום 1.12.15 וכי המבקשת לא פינתה את המושכר עם תום תקופת השכירות. דא עקא, כי המבקשת טוענת, שהסכם השכירות חודש בעל פה ובמסגרת זו, המבקשת אף מסרה למשיבה המחאות בגין דמי השכירות עבור שנת 2016 ואף לשנת 2017. כך, הציגה המבקשת כי שולמו למשיבה סך של 40,000 ₪ ביום 3.2.16 תוך שהמשיבה אישרה זאת בכתב. המשיבה שראתה, כי המבקשת השקיעה סכומי עתק במושכר בשיפוץ המחסן מושא כתב התביעה וכי הינה מנהלת עסק משגשג ביקשה להשיב את הנכס לידיה ומשכך, הגישה כתב תביעה תוך הצגת אישורי מסירה מזוייפים מבלי שטרחה ליידע את המבקשת אודות נקיטת הליך הפינוי.

3.מנגד, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה. לטענתה, כתב התביעה נמסר לידי המבקשת ביום 6.3.16 במען המושכר עצמו בעטרות לידי מנהל המבקשת, מר אשרף חיח. משלא הוגש כתב הגנה הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 14.4.17 וביום 18.4.16 ניתן פסק דין בהיעדר. ביום 3.7.16 נפתחו נגד הנתבעת שני תיקי הוצאה לפועל האחד, בגין הפינוי והשני בגין הוצאות ההליך. ביום 11.7.16 נמסרו האזהרות בגין שני תיקי ההוצאה לפועל למנהל המבקשת. משכך, עולה, כי למבקשת נמסרו מספר הליכים הנוגעים לתיק זה בהזדמנויות שונות ולאור האמור, יש לדחות הטענה לפיה היא לא ידעה אודות ההליך.

4.לגופן של טענות, בניגוד לאמור על ידי המבקשת, תקופת השכירות הסתיימה בסוף שנת 2015 ולא בכדי לא נחתם הסכם חדש הואיל והמשיבה אינה מעוניינת בהמשך השכירות. המבקשת המשיכה לשבת במושכר בניגוד להסכם ומסרה למשיבה שיק על סך 30,000 ₪ למועד שפרעונו ביום 25.10.16 עבור חלק מדמי השכירות לשנת 2016, אך גם שיק זה לא כובד על ידי הבנק מהסיבה "א.כ.מ" וביום 2.2.17 נפתח נגד המבקשת תיק הוצאה לפועל מס' 502168-02-17 בלשכת ההוצאה לפועל בגין השיק שחולל.

5.במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 23.3.17 במעמד הצדדים שבו ב"כ הצדדים על טענותיהם. ב"כ המשיבה טען, כי המבקשת יושבת במושכר מבלי שמשלמת דמי שכירות כאשר לא שולמו לטענתו, חודשים נובמבר –דצמבר 2016 ולשנת 2017 וכמו כן, המשיבה סירבה לחתום על הסכם חדש. כמו כן, הוברר, כי דמי השכירות החודשיים עמדו על סך 20,000 ₪. ב"כ המשיבה שב על טענותיו, כי המסירה של כתב התביעה לא בוצעה כדין אך לא הציג אסמכתאות לפיהן, דמי השכירות לתקופה הרלוונטית אכן שולמו. ב"כ המשיבה אף ביקש לדחות הבקשה מהטעם שלא הוגשה בקשה להארכת מועד לביטול פסק דין.

דיון ומסקנות:

6.עניינה של תביעה זו בעתירה לפינוי נכס מסוג מחסן בשטח של 600 מ"ר שבבעלות המשיבה המצוי ברחוב איתן 1 עטרות, ירושלים מהטעם, כי תקופת השכירות בהתאם להסכם השכירות שנכרת בין הצדדים נסתיים ביום 1.12.15. אומנם, לכתב התביעה כמו גם ליתר כתבי הטענות לא צורף העתק מהסכם השכירות ואולם, כעולה מכתבי הטענות, אין חולק, בין הצדדים, כי תקופת השכירות בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים בכתב תמה. כמו כן, אין חולק, כי המשיבה לא מצויה במעמד של דיירות מוגנת, אלא, שהמשיבה טוענת מנגד, כי הינה מחזיקה בנכס מכוח הסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים.

7.אשר לטענת המבקשת לאי מסירת כתב התביעה כדין. נטען, כי המשיבה לא זימנה את המוסר לחקירה ואולם, נוכח העובדה שמועד הדיון נקבע בהתראה קצרה בת כ- 24 שעות ברי, כי לא ניתן היה לזמן את השליח למועד הדיון בהתראה כה קצרה, בת 24 שעות. משכך, לא ניתן לייחס המחדל של אי זימונו של המוסר למועד הדיון כמחדל של המשיבה. כמו כן, בתום הדיון הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, כי תינתן החלטה על יסוד החומר הקיים בתיק ובכך, ויתרו למעשה על חקירות עדי הצדדים. אומנם, בהיעדר נתונים מספיקים, לא ניתן ללמוד אך מעיון בחתימות המתנוססות על גבי אישורי המסירה, כי עסקינן בחתימת מנהל המבקשת ואולם, המבקשת, מלבד העלאת טענת הזיוף בעלמא, לא צירפה דוגמאות חתימה אחרות של מנהל המבקשת במסמכים רשמיים אחרים, המלמדות על שוני בין החתימה על גבי אישורי המסירה לבין חתימת מנהל המבקשת ולא הניחה ראשית ראיה לצורך ביסוס טענתה זו כאשר מאידך גיסא, מונחים בפני בית המשפט תצהירי המוסר טארק אבו טועמה, מהם עולה, כי הן התביעה והן פסק הדין נמסרו למנהל המשיבה.

8.בנוסף יוער עוד, כי בתובענות לפינוי מושכר פעמים רבות עולות טענות מצד הנתבעים, כביכול, כי כתב התביעה לא נמסר להם כדין ואולם, סבורני, כי בבוא בית המשפט לשקול האם קיים מקום לביטול פסק הדין, יש לבחון טענות אלה בזהירות הנדרשת ובהתייחס למכלול המסכת העובדתית המצויה בתיק וכחלק בלתי נפרד משיקולי בית משפט. כך, יש לטעמי לבחון האם השוכר ממשיך להחזיק במושכר מכוח הסכם ודין ומקיים את כל התחייבויותיו כלפי המשכיר.