בנק הפועלים בע"מ נ' בן שימול

בפני בקשת רשות להגן שהגיש הנתבע, מר חיים בן שימול (להלן: "הנתבע"), בתביעה כספית שהוגשה נגדו על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק").  

• החייבת העיקרית, גב' מרסדס נורית בן שימול (להלן: "החייבת"), הינה אחותו של הנתבע. בחודש 12/15 נתן ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע צו כינוס נכסים כנגד החייבת וכל ההליכים נגדה עוכבו.

• החייבת נטלה שלוש הלוואות מהבנק -

  הלוואה ראשונה נלקחה ביום 10.03.14 על סך של 50,000 ₪ אשר החוב בגינה, נכון ליום הגשת התביעה הינו בסך של 35,287 ₪ (להלן: "הלוואה ראשונה"). הבנק טען כי הנתבע ערב להלוואה זו בחתימתו ביום 11.03.14.

  הלוואה שנייה נלקחה ביום 04.04.14, על סך של 35,000 ₪, אשר החוב בגינה, נכון ליום הגשת התביעה הינו בסך של 28,872 ₪ (להלן: "הלוואה שנייה"). הבנק טען כי הנתבע ערב להלוואה זו בחתימתו מיום 08.04.14.

  הלוואה שלישית נלקחה ביום 04.04.14, על סך של 50,000 ₪, אשר החוב בגינה, נכון ליום הגשת התביעה הינו בסך של 36,890 ₪ (להלן: "הלוואה שלישית"). הבנק טען כי הנתבע ערב להלוואה זו בחתימתו מיום 08.04.14.

• כמפורט לעיל, הבנק טוען כי הנתבע חתם כערב על שלושת ההלוואות שפורטו לעיל וכי החייבת העיקרית הפסיקה לפרוע את ההלוואות ונותר בגינן חוב.

• הבנק הציג במהלך הדיון את מסמכי שלושת ההלוואות במקור שכותרתם: "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה בשקלים חדשים שנערכה ביום X", (עותק מהם צורף גם לכתב התביעה). המסמכים הוגשו וסומנו – הלוואה ראשונה - ת/1; הלוואה שנייה - ת/5; הלוואה שלישית - ת/4. הבנק הגיש במהלך הדיון שלושה טפסי "גילוי נאות" לערב בגין שלושת ההלוואות. המסמכים סומנו - הלוואה ראשונה - ת/3; הלוואה שנייה - ת/6; הלוואה שלישית - ת/2.

  הבנק טען כי הנתבע חתם על מסמכי שלושת ההלוואות ולגבי כל אחת ואחת מהלוואות הוא חתם על טפסי הגילוי הנאות.

• הנתבע הודה כי חתם כערב על ההלוואה הראשונה אולם טען שלא חתם כערב על שתי ההלוואות הנוספות.

  הנתבע ציין כי ביצע בדיקת פוליגרף לגבי שתי ההלוואות הנוספות ובבדיקה יצא כי הוא דובר אמת, כאשר טען שלא חתם עליהן. הנתבע זוכר כי חתם על הלוואה אחת בלבד, במועד אחד בלבד בו הגיע לבנק.

  בבקשת הרשות להגן (ולא בתצהיר שצורף לה, ראה דיון בכך להלן), נטען גם כי הבנק הפר את חובתו למסור לו את טופס הערבות, בניגוד לסעיף 24 לחוק הערבות תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק"), לפני ואחרי החתימה, וכן הפר את חובתו ליידע את הנתבע תוך 90 יום על אי קיום החיוב ע"י הלווה – החייבת במקרה דנן, בניגוד לסעיף 26(א) לחוק. הנתבע גם הכחיש את סכומי החוב.

• הבנק טען בתגובה כי חתימותיו של הנתבע על שלושת מסמכי ההלוואות ועל שלושת מסמכי הגילוי הנאות נחזות כחתימות זהות. טרם הגשת התביעה פנה הבנק במכתב לנתבע והזמין אותו לפרוע את החוב, אולם הנתבע לא הציע להיכנס בנעלי החייבת ולו באשר להלוואה הראשונה אשר לא הכחיש שערב לה.