התובעת רשות מקומית, הגישה כנגד הנתבעת, הבעלים והמחזיקה ("ו/או שהחזיקה") נכסים בחדרה.
עפ"י כתב התביעה מדובר בשלושה נכסים ולכל אלו נצבר חוב בגין אי תשלום מסים, ארנונה והיטלים, כמפורט בנספח א' של כתב התביעה.
בקשת הרשות להתגונן מיום 13/12/2015 נסמכת בתצהיר המבקשת ובו מוצהרות העובדות הבאות:
סעיף 1 לתצהיר מוצהר, כי עפ"י צרופות כתב התביעה רוב רובו של החוב התיישן זה מכבר, שכן החוב הנטען, המאוחר ביותר העולה מצרופות כתב התביעה, הינו משנת 2008 בלא פירוט לגבי החודשים של אותה שנה.
הנתבעת מצהירה, כי היה על התובעת לפנות אליה ולא להמתין כ- 7 שנים ויותר ואף למעלה מעשור ביחס לחלק מהחוב על מנת שתוכל לפעול להסדרו ככל שהיה בנמצא.
כיום, אין בידי המבקשת סימוכין לביצוע תשלומים באותם שנים.
סעיף 1 לתצהיר מצהירה המבקשת, כי עד ספטמבר 2008 התגוררה בשכירות יחד עם שני ילדיה בדירת מגורים, ברח' כצלנסון 3 בחדרה.
במשך שנים רבות שילמה ארנונה מופחתת שכן זכאית הייתה להנחה בת 80 אחוז בהיותה מתקיימת מהבטחת הכנסה ולאור מצבה האישי.
ביום 9/2/2016 עמדה המבקשת לחקירה נגדית, אישרה, כי במהלך 7 השנים האחרונות קיבלה את חיובי הארנונה של התובעת "אבל לא בשנים האלה".
המבקשת נשאלה, האם נכון הוא כי לאחר שקיבלה את החיובים יצרה קשר עם נציג העירייה וזומנה לפגישה עם מר בועז חריף, במהלכה ניתנה לה הנחה על מנת לשלם את החוב.
המבקשת השיבה בזו הלשון: "כן. כי הייתה לי שיחה אתו אבל לא קיבלתי שום הנחה. פניתי אליו והוא אמר לי "תשלמי את השוטף...יעברו הבחירות ואחרי הבחירות אהיה אתך בקשר". כל זאת עפ"י עדות המבקשת, היה זה לפני מספר שנים שאינה יודעת מתי בדיוק זה היה.