תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
41660-02-14
25/02/2016
|
בפני הרשם:
דורון יעקבי
|
| - נגד - |
מבקשים:
1.
2. בנק לאומי תל אביב סניף אינשטיין 10833
|
משיבים:
חגית הכהן שמש
|
| החלטה |
מונחת בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 30.3.14.
עסקינן בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקשת ביום 26.2.14 ע"ס 60,117 ₪ על פי הסכם ויתרת חובה דביטורית בחשבונה של המבקשת אצל המשיבה.
מעיון בטענות הצדדים אני מורה כדלקמן:
יאמר כבר עתה כי המבקשת לא נתנה תשובתה לתגובתו המפורטת של המשיב (צורף אישור מסירה) ובקשתה לביטול פס"ד נתמכה בתצהיר בגצ"י על דרך ההפנייה, לאקוני שאינו עומד בדרישות הדין.
הארכת מועד:
תקנה 528 לתקנות יוצרת אפוא אבחנה בין המועד שנקבע ע"י בימ"ש לבין המועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. יצוין כי כאשר נדרש בעל דין להגיש בקשה להארכת המועד לנקיטת הליך והוא לא עושה זאת אלא נוקט בהליך ללא כל הגשת הבקשה להארכת מועד, אין לאפשר לו לנקוט את ההליך, וזאת אך בשל מחדלו שבאי הגשת בקשה להארכת מועד (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתרים המשפטיים, 28.4.08)).
המבקשת הגישה בקשה לביטול פס"ד ביום 9.6.15 בעוד פס"ד ניתן ביום 30.3.14.
המבקשת הגישה בקשה לביטול פס"ד כ-שנה ושלושה חודשים לאחר מתן פס"ד ללא בקשה להארכת המועד נתמכת בתצהיר ערוך כדין ,ללא הצגת כל "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פס"ד כנגדה, וללא ציון בבקשתה את המועד בו נודע לה על פס"ד ,וכל אלו עומדים לחובתה בבחינת עילה לדחיית הבקשה לביטול פס"ד רק מטעם זה, קל וחומר, נוכח האיחור הרב והמועד שחלף ממתן פס"ד ועד הגשת הבקשה לביטולו.
מלבד מחדליה אלו אני למד מתגובת המשיב שפס"ד הוגש לביצוע בהוצל"פ ביום 11.5.14, מסירת אזהרה בוצעה ואושרה ביום 23.5.14, וממועד זה ועד הגשת הבקשה לביטול פס"ד קיימו הצדדים שיחות ביניהם להסדיר תשלום החוב בפריסה, ובוצעו הליכים בהוצל"פ כנגד המבקשת לרבות עיקול מיטלטלין ברישום, עיקולי צד ג', הטלת הגבלות ומינוי כונס נכסים על נכס מקרקעין שבבעלות המבקשת.
יצוין כי המשיבה מצרפת לתגובתה תצהיר מטעמה של נציגתה הגב' סימה אוחיון שפירטה את מועדי השיחות עם המבקשת ותוכנן לצורך הסדרת החוב הפסוק לאחר שפס"ד הוגש לביצוע בהוצל"פ. המבקשת כאמור לא נתנה תשובתה לאמור בתגובת המשיבה על נספחיה והתצהיר התומך והדבר עומד לחובתה.
כל אלו בנפרד, קל וחומר במצטבר, מביאים אותי לכלל מסקנה שאין להאריך המועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד ויש לדחות הבקשה רק מטעם זה בלבד.
למעלה מן הצורך, אני סבור כי אין לבטל פס"ד גם מטעמים נוספים ואפרט.
ביטול מחובת הצדק:
לאחר עיון בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבטל את פס"ד "מחובת הצדק". ביום 9.6.15 הוגשה בקשה לביטול פס"ד. פס"ד ניתן בהעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 30.3.14 על בסיס אישור המסירה מיום 26.2.14 אשר בוצעה בהדבקה בכתובת המבקשת לאחר 3 ביקורים, תצהיר שליח ומקור אימות אשר אימת כי המבקשת מתגוררת בכתובת בה בוצעה ההדבקה. המבקשת מכחישה ביצוע המסירה וטוענת כי כתב התביעה לא הומצא מעולם, אישור המסירה מפוברק ותצהיר השליח כוזב. יחד עם זאת נראה כ אין מחלוקת בדבר כתובת המבקש בה בוצעה המסירה הנטענת על בסיסה ניתן פס"ד ואין התמודדות של המבקשת עם מקור האימות. בנוסף, טענות המבקשת נטענו במסגרת בקשתה לביטול פס"ד ולא בתצהיר ערוך כדין ומפורט על דרישות הדין. אף אם לכאורה קיים צל צילו של ספק בדבר ביצוע מסירת כתב התביעה והמצאתו לידי הנתבעת, נראה כי המבקשת ידעה אודות פס"ד עת בוצע לה מסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ בו הוגש פס"ד לביצוע עוד ביום 23.5.14, ועל כן בנסיבות דנן גובר כלל הידיעה על כלל ההמצאה. עצם ידיעת המבקשת על פס"ד ואי הגשת בקשה מתאימה משך תקופה ארוכה לאחר חלוף המועד על פי דין יוצר השתק כלפי בעל דין לעניין תקפותה וכשרותה כביכול של ההמצאה. לפיכך ,אני סבור כי פס"ד אינו פגום ואין לבטלו מחובת הצדק.