תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
40740-07-15
02/12/2015
|
בפני השופט:
אריאל צימרמן
|
| - נגד - |
תובעת (המשיבה):
עיריית גבעתיים
|
נתבע (המבקש):
אריה דב סירטו
|
| פסק דין |
תביעה בסדר דין מקוצר, ובקשת רשות להתגונן, שלנתבע-המבקש ניתנה האפשרות להציג לה תימוכין, אך הוא בחר שלא לעשות כן, ככל הנראה כיוון שאינם קיימים, ומכאן שדין הבקשה להידחות ודין התביעה להתקבל.
1.ברקע הדברים: אביו-מורישו של הנתבע, מר סימון סירטו ע"ה (להלן: המנוח) התגורר בדירה בגבעתיים ברח' גונן 23, עד פטירתו בחודש מאי 2014. הנתבע ירש את הזכויות בדירה. לשיטת התובעת-המשיבה, נצבר בגין הדירה חוב ארנונה בסך 26,901.80 ₪, חלקו עד למועד פטירת המנוח, חלקו – מאז עבר הנכס לחזקת הנתבע. מכאן התביעה.
2.ביקש המבקש רשות להתגונן (ולאחר מכן אף צירף תצהיר לתמיכה בטיעוניו): הנתבע היה אזרח ותיק המקבל קצבת זקנה וגמלת הבטחת הכנסה, וככזה פטור היה מתשלום ארנונה, בהתאם להוראת סעיף 2(א)(1)(א) ו-(ב) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות הנחה מארנונה). המבקש אף תמה באשר לדרך תפיחת החוב, וגורס כי המנוח ודאי היה משלם את חובו לו ידע עליו.
3.דיון התקיים ביום 22.11.15. טענה המשיבה: אשר לחוב שנצבר בימי חייו של המנוח, הרי שלמיטב ידיעתה היה לו נכס נוסף בנהריה שבגינו קיבל הנחה בארנונה, וכיוון שאינו זכאי להנחה ביחס ליותר מנכס אחד, בהתאם לתקנות הנחה מארנונה, הרי שדירתו בגבעתיים אינה פטורה מארנונה. אשר לחוב שנצבר מעת שהפך המבקש מחזיק בדירה, הוא לא שולם ואין כל הגנה מפניו. נוכח טענות אלה, שהמבקש לא ידע לשפוך עליהן אור, ראיתי לאפשר למבקש לערוך בירורים באשר לשאלת תשלום הארנונה בנהריה, כמו גם לעיין בכל מסמכי המשיבה, שזו התחייבה למוסרם, ולמסור הודעה מעדכנת עד יום 14.12.15, וכל זאת קודם להכרעה בבקשת הרשות להתגונן. המשיבה בדקה, מצאה והודיעה, לאחר בדיקה מול עיריית נהריה: המנוח ביקש וקיבל הנחה בארנונה בגין דירתו שם, וכיוון שכך אינו זכאי לפטור בגין דירתו בגבעתיים, ודין התביעה להתקבל אפוא במלואה. המבקש, מצדו, לא הגיב, ולא מסר כל הודעה מעדכנת, כאשר אין אלא להניח כי אין בפיו כל בשורה וכל נתון שיתמוך בבקשת הרשות להתגונן.
4.הגיעה אפוא עת הכרעה. דין הבקשה לרשות להתגונן להידחות, וזאת חרף הגישה הליברלית במיוחד הנוהגת בכל הנוגע למתן רשות להתגונן. בפשטות – אין בפי המבקש כל טענה היכולה להעמיד הגנה אפשרית מפני התביעה. ככל שהמבקש טוען לחוסר במסמכים, הרי שטענה זו הועלתה בעלמא, וממילא ניטל עוקצה בעקבות הדיון ונכונות המשיבה להמציא למבקש כל מסמך לעניין התחשיב, שלא באה אחריה טענת המבקש כי עדיין חסרים לו מסמכים. ככל שמדובר בחוב הארנונה שנוצר לאחר פטירת המנוח (כ-5,632 ₪, נטען בדיון) – כאן אין כל קו הגנה למבקש. ואחרונה, זכאותו של המנוח לפטור, כל עוד חי: אכן, תקנות הנחה מארנונה מקנות לזכאים פטור מארנונה, אף זאת עד שטח של 100 מ"ר (ודירת המבקש בגבעתיים גדולה משטח זה). אולם פטור כאמור ניתן פעם אחת. מי שמחזיק בשני נכסים, יכול לברור היכן ירצה לקבל את הפטור, ולזכות בהנחה הגדולה יותר; ברם אינו יכול לקבל הנחה ביחס לשני נכסים נפרדים (סעיף 17(ב) לתקנות). משהוברר כי לא בכדי לא היה המנוח ברשימות המל"ל שנמסרו לעיריית גבעתיים לצורך מתן פטורים מארנונה, כיוון שהמנוח כבר עתר וקיבל הנחה בגין דירתו בנהריה, ברי כי אינו זכאי להנחה כפולה. המשיבה ביארה זאת, המבקש – שאמר כי יבצע את הבדיקה ויעדכן – לא עדכן, ונותרים אנו עם חוב ארנונה שיש לשלמו.
5.בנסיבות הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית, והתביעה מתקבלת אפוא. הנתבע-המשיב ישלם לתובעת-המבקשת את מלוא סכום התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בדוחק, ומתוך הבנה שהמבקש רצה להפיס את דעתו כי בדין הוא נדרש לשלם למשיבה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
