תא"ק
בית משפט השלום כפר סבא
|
35068-05-14
15/07/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
צוריאל לרנר
|
| - נגד - |
מבקש:
חאזם מנסור
|
משיבה:
קניון אחים סמארה בע"מ
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסך 27,101 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, קניון אחים סמארה בע"מ, נגד המבקש, מר מנסור חאזם.
על פי כתב התביעה, שכר המבקש מאת המשיבה נכס בשטח של 30 מ"ר, בדמי שכירות בסך 27 ₪ ומע"מ למ"ר, והיה אמור לשלם בנוסף גם עבור צריכת החשמל והמים. בפועל, לא שילם דמי שכירות עבור תקופה של שנתיים, ואף הותיר חוב בסך 4,162 ₪ עבור חשמל, ומכאן התביעה.
יוער, כי לכתב התביעה צורף הסכם שכירות מיום 1.1.2010, אשר סעיף 3 שבו דן בדמי השכירות. בסעיף 3.1, בו אמורים להיכתב דמי השכירות – לא מולא סכום כלשהו. בסעיף 3.4 נכתב כי בנוסף על דמי השכירות יש לשלם גם עבור צריכת החשמל והמים ועבור ניקיון השטח הציבור, בסך של 27 ₪ מעבר לדמי השכירות. בסעיף 4 להסכם נכתב שהוא לשנה, מיום 1.1.2010 ועד יום 30.12.2011. לכתב התביעה צורף גם תצהיר תמיכה (כמקובל בסדר דין מהיר).
על פי בקשת הרשות להתגונן, טוען המבקש כי לטענת חוב החשמל לא צורפה אסמכתא; כי שילם בפועל עבור שנת השכירות הראשונה; כי עם כניסתו השקיע 13,000 ₪ עבור התקנת פרקט ווילונות, ועוד כ-5,000 ₪ עבור התקנת תקרה אקוסטית וגופי תאורה בנכס; כי רכש 2 ארונות, וכן כיור וברז בסך כולל של 3,000 ₪; כי כל אלה הושארו במושכר ומשמשים את השוכרים החדשים, אולם המשיבה לא ביצעה את הקיזוז מול דמי השכירות, כפי שהתחייבה. לפיכך, כנגד חובו עבור שנת שכירות אחת ניצב חוב נגדי עבור ההשקעות שהותיר במושכר, בסכום גבוה יותר, אשר לאחר קיזוז מותיר יתרת חוב של המשיבה למבקש, ולא להפך.
המבקש לא התייצב לדיון מפאת מחלה, והמשיבה ויתרה על חקירתו; לפיכך, הצדדים סיכמו טענותיהם, ויש להחליט בבקשה.
המבקש חזר על טענותיו.
המשיבה טענה, כי אין לתת רשות להתגונן על סמך טענת התשלום, שכן המבקש כלל לא פרט כמה זמן ישב במושכר, ולכן לא ניתן לדעת אם התשלום לו הוא טוען הוא על חשבון אותן שנתיים שהמשיבה טוענת להן כחוב. גם את טענת הקיזוז יש לדחות, שכן אין בהסכם עיגון לזכות קיזוז שכזו.
דין הבקשה להתקבל. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."