בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקש/הנתבע, בהעדר בקשת רשות להתגונן, בתאריך 17.12.14.
המבקש/הנתבע טוען כי מועד המצאת פסק הדין לידיו, ע"י מזכירות בית המשפט, במהלך חודש פברואר 2015 - היה המועד הראשון בו שמע כי מתנהל נגדו תיק זה וכי כתב התביעה או כל מסמך אחר בתיק, זולת פסק הדין, לא הומצא לו מעולם.
מתברר כי כתב התביעה הומצא ל ע"י שליח מטעם התובעת לידי אמו של המבקש (בתאריך 12.8.14) אך היא סרבה לחתום על אישור המסירה.
לעניין זה טוען המבקש/הנתבע כי אמו דוברת ערבית ואינה מבינה עברית, כי היתה חולה באותם ימים - התאוששה מצנתור - והיא סובלת מלחץ דם וסוכרת. כן טוען המבקש/הנתבע כי הוא מתגורר ביחידה נפרדת מזו של אמו, אף כי באותו בית, וכי לפיכך לא קיבל מאמו את כתב התביעה וכי המסירה לידיה אינה נחשבת המצאה, אלא כי צריך היה השליח להיכבד ולהגישה ביחידת הדיור בה הוא גר.
לגופו של ענין מודה המבקש/הנתבע בעצם החוב אף כי הוא טוען שרק בכתב התביעה הומצאו לו, לראשונה, לוח הסילוקין וה"תנאים הכלליים" של ההלוואה.
מאידך, טוען המבקש/הנתבע, כי לאחר שחובו החל לצבור פיגורים בסכום של 5,000 ₪ - הגיע הוא להסכם עם מנהל הסניף בו התנהל חשבונו, לפיו ישלם סך של 3,000 ₪ באופן מיידי ועוד 2,000 ₪ עם קבלת משכורתו בתחילת יולי 2014. הסך 3,000 ₪ אכן הופקד אלא שבהגיע מועד תשלום משכורתו - הודע לו לדבריו ע"י מנהל הסניף כי העניין עבר לטיפול משפטי ומטעם באי כוח הבנק נאמר לו, ע"י גב' יסמין אדרי, כי הפקדת ה-2,000 ₪ הנוספים לא תועיל, משכל החוב הועמד לפרעון מיידי.
כאמור מודה הנתבע/מבקש כי גב' אדרי היתה עימו בקשר (אף כי הוא הזכיר זאת לראשונה רק לאחר שהתובעת טענה זאת בכתב תשובתה לבקשתו) אך הוא טוען כי לא לשם הגעה עימו להסכם, לאחר שכבר הוגש נגדו כתב תביעה (לפיו יועברו פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי - בסך 17,000 ₪ לשם תשלום חובו) אלא על מנת להפחידו ולאיים עליו כי כל סכום ההלוואה הועמד לפרעון מיידי.
המשיבה/תובעת מצידה טוענת בתשובתה כי השליח מטעמה דובר ערבית, כי ההמצאה בוצעה איפוא כדין, כי מנהל הסניף לא הגיע עם המבקש/הנתבע לשום הסכם, כי אף אם היה הסכם כזה הרי שהמבקש/הנתבע לא עמד בו ולא שילם את אותם 2,000 ₪ שהתחייב לשלם. היא טוענת כי גב' אדרי (שתצהירה צורף לכתב התשובה) עמדה בקשר עם הנתבע לאחר הגשת התביעה, הביאה את דבר התביעה לידיעתו וכמעטהגיעה עמו ועם הערב להסכם. כן טענה שעמדה עימו בקשר לאחר מתן פסק הדין בתאריך 20.1.15. אם כן לטענתה המבקש/הנתבע ידע גם ידע על אודות הגשת התביעה נגדו וכן על אודות קבלת פסק הדין נגדו לפני המועד שלגביו הוא טוען ולאור העדר סיכויי הגנתו יש לדחות בקשתו.
דיון והכרעה:
לאחר שקראתי לעומק את טענות הצדדים - לא שהתקיים דיון - והצדדים לא נחקרו על תצהיריהם - הגעתי למסקנות כדלקמן:
ראשית- כתב התביעה הומצא למבקש/הנתבע כדין. העובדה כי המבקש/הנתבע מתגורר ביחידת דיור נפרדת הסמוכה לבית המגורים של אימו אינה פוסלת את חוקיות ההמצאה, שכן מדובר במגורים משותפים באותו בית ויש קשר קרוב ורציף בין המבקש/הנתבע לבין אמו שע מנת לסייע לה לקח את ההלוואה מהמשיבה/התובעת, וזו אף הסיבה לכך שאמו הסכימה לקבל את כתבי בי הדין עבורו למרות שלא חתמה עליהם. יתרה מכך, לא צורף תצהיר של האם התומך בטענה כי אי ידיעת העברית עמדה לה לרועץ בקבלת כתב התביעה וכי לא מסרה אותו לבנה.
למעלה מן הצורך יצויין כי המבקש/הנתבע, הבא להגיש בקשה מן הצדק, לא הוסיף בבקשתו כתובת אחרת השונה מהכתובת בה בוצעה ההמצאה.
על אף האמור לעיל סמכות בידי לבטל את פסק הדין לא מחמת שיקולים של צדק – משקבעתי שההמצאה בוצעה כדין - אלא מחמת שיקול דעת היכול להסתמך על שני אדנים: האחד – סיכויי הגנתו של המבקש/הנתבע והשני – סיבות מחדלו לאי הגשת כתב ההגנה במועד.
תמוה בעיני שאדם היודע כי חובו נמצא בפיגור רב, וכי עניינו נמסר לטיפול משפטי, יושב בחיבוק ידיים ולא מנסה להחזיר ולו חלק מהחוב, כאשר הוא יודע כי כל תשלום שיבוצע יקטין את היתרה. תחת זאת הוא מחכה 7 חדשים (מיולי 2014 ועד פברואר 2015) בלי לעשות דבר, בלי לברר אם הוגשה נגדו תביעה - וזאת כאשר באותה נשימה הוא טוען כי ההליכים שננקטו נגדו הם שהפריעו לו לשלם את חובו . גם טענה זו תמוהה היא, שכן מוסכם על שני הצדדים כי התובעת לא נקטה נגדו שום הליך ביצועי לפני קבלת פסק הדין, לאור החלטת הח"מ בעניין בקשת העיקול במעמד צד אחד שצוטטה ע"י המבקש/הנתבע.
למרות האמור לעיל החלטתי, בדוחק רב, ליתן למבקש/הנתבע את יומו בבית המשפט, להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין (בהעדר הוכחה חותכת כי פסק הדין הומצא למבקש/הנתבע מוקדם יותר מהמועד – פברואר 2015 - אליו הוא טוען) וכן לבטל את פסק הדין עצמו.
למבקש/הנתבע תינתן ההזדמנות להוכיח כי השתלשלות הדברים הייתה כפי שהוא טוען וכי הבנק לא מסר בידו, עם לקיחת ההלוואה, את כל המסמכים הנדרשים, וכי הפר הסכמות עימו לעניין הדרך בה יפרע את חובו הנמצא בפיגור.
היות והגעתי להחלטה זו בדוחק רב כאשר ביני לביני הנני סוברת כי יתכן שכל שהנני עושה עבור המבקש/הנתבע הוא "לדחות את הקץ" - על המבקש להפקיד, כתנאי לכניסת החלטתי לתוקף, סך של 8,000 ש"ח בקופת בית המשפט וזאת לא יאוחר מתאריך 10.5.15.
הוצאות הבקשה בסך 3,500 ישולמו בהתאם לתוצאות.