בפני בקשת רשות להתגונן. המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה לפינוי מדירת המגורים ברח' *** ***** *** ******* ***** *** ****. המשיבה הינה בעלת זכויות הניהול בדירה, והגישה את התביעה בטענה לפיה הנתבע פלש לדירה, שהושכרה לאמו המנוחה, הגב' דרעי בת שבע ז"ל, בחוזה שכירות בלתי מוגנת, החל מיום 3/3/02 ועד ליום 3/3/05 כאשר חוזה השכירות הוארך מעת לעת. המנוחה התגוררה בדירה שבנדון החל מיום 3/3/02, כאמור בחוזה השכירות, ועד ליום 4/11/11, מועד פטירתה. במועד הפטירה ריצה המבקש עונש מאסר בבית הכלא. לאחר פטירתה, עת סיים לרצות עונשו, ביום 15/4/12 החל מתגורר בדירה שבנדון כל זאת מבלי שנחתם עמו חוזה, מבלי שקיבל את הסכמת התובעת בכתב, כנדרש ובהתאם לתנאי החוזה, עליו חתמה אמו המנוחה. על אף דרישות התובעת להשבת הנכס לחזקתה, התבצר הנתבע בעמדתו כי יש להכיר בו כדייר ממשיך של אימו המנוחה, ומשכך, אין הוא מחויב להשיב את החזקה בדירה לתובעת.
על פי הגדרת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998:
"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".
הנתבע פנה לתובעת כדי להסדיר את זכויותיו בדירה, באמצעות הגשת בקשה להקניית זכויות מתוקף היותו "דייר ממשיך" לועדת האכלוס העליונה של משרד הבינוי והשיכון, בדיון שקיימה הועדה 14/10/1, נדחתה בקשת הנתבע, ונקבע כי אינו עומד בתנאי הזכאות לדירה בשיכון הציבורי. נאמר בהחלטה מיום 25/6/12, בין היתר: "כי למרות הנסיבות לא ניתן לחרוג מהכללים ולהעדיפו על פני זכאים שאושרו כדין לדיור ציבורי וממתינים, אי פינוי הדירה מונע אכלוסם".
ביום 13/6/13, הגישה המשיבה תביעה בעילת סילוק יד/פינוי, בסדר דין מקוצר, וכן ביקשה היתר לפצל את סעדיה כנגד הנתבע באופן שיתאפשר לה לתבוע גם את דמי השימוש בנכס ממועד הגשת התביעה ואילך, ביום 1/9/13 הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן, לאחר הגשת תגובת המשיב התקיים דיון ביום 1/1/14, והוגשו סיכומים בכתב.
סעיף 3(ב) בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 קובע:
"דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, ויראו אותו כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין, ואולם היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר, לדירה הציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".
המבקש טוען, כי גר בדירה ברציפות עם אמו משנת 2002, להוציא תקופות ריצוי מאסר בפועל, וכי אין בכך כדי לקטוע רצף מגורים בדירה. המבקש טוען כי דירה זו הייתה מרכז חייו, עד לפטירתה של אמו, בתאריך 4/11/11, בה אירח את ילדיו (שאינם מתגוררים עמו). עוד מוסיף המבקש כי הוא נכה בשיעור 75% לצמיתות, עקב התמכרותו לסמים ועקב בעיות פסיכיאטריות שונות ומתפרנס מקצבת המוסד לביטוח לאומי.
המבקש טוען כי קיבל בעבר תעודת זכאות לדירת שיכון ציבורי וזכאי לתעודה כזו גם כיום. המבקש שלל את טענת המשיבה כי גר עם בת זוגו ואם ילדיו, בת חן, מאחר ולא ניהלו חיים משותפים וטוען כי במידה ולא תוכר זכאותו לדירה, לא ימצא דירה אחרת, שכן מאד לא סביר שתושכר דירה לאדם במצבו, וכך ייווצר לו קושי אמיתי וחמור, ויהיה צפוי למצוא עצמו ללא קורת גג, דבר שישפיע גם על מאמצי השיקום שלו. המבקש הציג מכתבי המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית חיפה ולסיכומיו צירף אישור משירות בתי הסוהר על מועדי ריצוי עונשי מאסר.
בדיון, שהתקיים בפניי ביום 1/1/14 נחקר המצהיר, ונשאל על תקופות בהן קיבל סיוע בגין שכר דירה מהמדינה אישר תקופות שונות במשך 15 שנה שקיבל סיוע בשכר דירה, בדירות בהן גר עם אשתו קרן, כשהיתה בחיים, ונפטרה בשנת 2005. הנתון המשמעותי לתביעה הינה העבדה שאישר המבקש כי גם לאחר פטירת אשתו, שכר דירות, קיבל עבורן סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, ובמיוחד בשנת 2010 לגבי דירה ברח' ****** *** *****. יש לשלם לב כי המבקש אישר כי כתובתו בתעודת הזהות, הינה רח' שבטי ישראל, וכי שכר שם דירה, כלומר שמט את הקרקע תחת טענתו כי התגורר תמיד עם אמו בדירה נשוא התביעה (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 14 ואילך, עמ' 2, שורות 17-25). המבקש סתר את עצמו לכל אורך החקירה הנגדית, הודה כי שכר דירות שונות, גם לאחר שנפטרה אשתו קרן בשנת 2005, אישר כי אינו גר עם אם ילדיו הצעירים, בת-חן, וטען כי בדירות ששכר התגורר רק כשבועיים-שלושה ואז נכנס למאסר, אך לא ניתן היה להפסיק את הסיוע (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 18-19, עמ 2, שורות 14-28).