בנק הפועלים חיפה סניף הרצל 12705 נ' אופק ואח'

בעניין: בקשת רשות להתגונן

1.ביום 13.8.15 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 110,161 ש''ח בגין יתרת חובה בחשבונם של הנתבעים אצל התובע המורכבת בעיקרה מיתרת חוב הלוואה מיום 20.9.13 על סך 140,000 ש''ח. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת חשבון מיום 20.9.13, תדפיס פעולות אחרונות בחשבון העו''ש, פירוט אשראי המלמד על שלושה חודשי פיגור בהלוואה, בקשה לקבלת הלוואה, מכתבי התראה ונסח טאבו ממנו עולה כי הוטלו עיקולים על ידי גורמים שונים.

2.ביום 7.10.15 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן. נטען כי בתחילה ניהל הנתבע אצל התובע חשבון נוסף שהוגדר כחשבון חברה. נטען כי לפי יוזמת בלעדית של התובע ניתנה לנתבע הלוואה לכיסוי יתרת החוב בחשבון החברה באמצעות חשבון פרטי שנפתח על שם הנתבע לצורך ההלוואה בלבד, הוא החשבון נשוא התביעה. נטען כי הנתבעת חתמה כערבה להחזר ההלוואה הנ''ל. נטען כי יתרת החובה בחשבון החברה סולקה והחשבון נסגר. נטען כי סכום ההחזר החודשי בהלוואה עמד על סך של 5,000 ש''ח, כאשר לא ניתנה לנתבעים מסגרת אשראי בחשבון. נטען כי נוכח התנהלותם התקינה של הנתבעים, זכו הנתבעים להקטנת סכום ההחזר החודשי ל-3,000 ש''ח ולמסגרת אשראי עד 3,000 ש''ח, במטרה לאפשר להם מרחב פעולה בהחזר ההלוואה. הנתבעים טוענים כי רק בדיעבד התברר להם שהתובע קישר בין החשבון נשוא התביעה לבין תביעה שהוגשה נגדם על ידי בנק לאומי והגיש נגדם תביעה בצירוף בקשה להטלת עיקול על דירת מגוריהם. הנתבעים טוענים כי דף היתרות שצורף לתביעה מצביע על חריגה בסך של 3,000 ש''ח בחשבון העו''ש, שאינה חריגה ממסגרת האשראי המאושרת. הנתבעים מלינים על כך שלא קיבלו כל התראה טרם הגשת התביעה. באשר למכתב ההתראה שהודבק על דלת הבית נטען כי לא צורף תצהיר כדין של השליח. הנתבעים טוענים כי הם עומדים בהסדר עליו חתמו ללא פיגורים. עוד נטען כי התובע חסם את החשבון ומנע מהנתבעים לעיין ביתרות ובפעולות שנעשו בחשבון. הנתבעים טוענים כי הם חולקים על גובה החוב ומתכוונים לצרף להגנתם חוות דעת פיננסית.

3.ביום 5.11.15 הוגשה תגובת התובע לבקשה. נטען כי החשבון נשוא התביעה נפתח בשנת 2002, כאשר האמור לעניין זה בסעיף 3 א' של כתב התביעה נובע מטעות סופר. נטען כי ההלוואה נשוא התביעה היא הלוואה שנועדה לארגון חוב מחדש ונלקחה על ידי שני הנתבעים בהיותם בעלים בחשבון. נטען כי לפני הלוואה זו התנהלו בחשבון שתי הלוואות קודמות שמספרן הסידורי 11 ו-14. נטען כי הנתבעים נהגו להפקיד את התשלום החודשי באיחור ואף נהגו להפקיד סכומים שונים מדי חודש כפי שעולה מתדפיסי תנועות לחודשים 10/13 עד 8/15 המצורפים לתגובה. נטען כי לנתבעים לא הייתה כל מסגרת אשראי בחשבון והתביעה הוגשה לאחר שלושה חודשי פיגור בהחזר ההלוואה. נטען כי הנתבעים לא הגיעו לסניף הדואר כדי לקבל את מכתב ההתראה שנשלח אליהם. נטען כי טענות הנתבעים בכל הנוגע לאי קבלת מכתב התראה הן טענות סרק, שכן עד מועד הגשת התגובה לא פנו הנתבעים לתובע בהצעה לסילוק החוב. נטען כי נסח הטאבו שצורף לתביעה מלמד כי נרשמו עיקולים על זכויות הנתבעים בדירתם ברחוב האסיף 13 ואלו מקימים חשש כבד לאפשרות גביית החוב. נטען כי כל טענות הנתבעים באשר לגובה החוב, התנהלות התובע והריבית הן טענות סתמיות. לפיכך התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה ולחילופין לקיים דיון בבקשה.

4.לאור האמור בתגובה נקבע מועד לדיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 19.1.16. הנתבעים לא התייצבו לדיון. בפתח הדיון התברר כי הזימון נשלח לנתבעים לכתובת כפי שהיא מופיעה בכתב התביעה ברחוב הנטקה ולא לכתובת שצויינה בבקשה ברחוב האסיף. במהלך הדיון הודיעה ב''כ התובע כי היא מוותרת על חקירת הנתבעים ומבקשת לדחות את הבקשה על בסיס החומר המצוי בתיק. לאחר שהתברר כי טרם התקבל אישור מסירה המעיד על המצאת תגובת התובע לנתבעים, לאחר שזו נשלחה בדואר רשום ביום 6.11.15, ניתנה החלטה המורה לב''כ התובע להמציא לנתבעים את פרוטוקול הדיון ואת התגובה, כדי שישיבו לאמור בתגובה תוך 20 יום ממועד קבלתה. הנתבעים קיבלו את המסמכים ביום 21.1.16 ולא השיבו כאמור בתגובה עד עצם היום הזה. לפיכך התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן מהטעמים שיפרוטו להלן.

6.ראשית, חלק מהטענות שהועלו במסגרת הבקשה נטענו בהתעלם מהאמור בכתב התביעה על מצורפיו ולכן יש לדחותן כהגנת בדים. כך הטענה לפיה הנתבעים עמדו בהסדר עליו חתמו ללא פיגורים, נטענה בהתעלם מפירוט האשראי נספח 3 לתביעה המלמד באופן ברור על שלושה חודשי פיגור בהחזרי ההלוואה. גם לאחר שב''כ התובעת ציינה זאת במפורש במסגרת התגובה, בחרו הנתבעים שלא להתייחס לכך במסגרת תשובה לתגובה. הטענה שהועלתה בסעיף 21 של הבקשה נטענה בהתעלם מהאמור בסעיף 7 של כתב התביעה. הטענה לפיה הנתבעת היא ערבה להחזר ההלוואה נטענה בהתעלם מהבקשה להלוואה שצורפה כנספח 4 לכתב התביעה, ממנה עולה כי הנתבעת היא לווה נוספת לצד הנתבע, בהיותה בעלים של החשבון במסגרתו נלקחה ההלוואה יחד עם הנתבע.

7.שנית, הטענה לפיה התובע הגיש נגדם תביעה ללא הצדקה עניינית רק משום שהוגשה נגדם תביעה על ידי בנק לאומי, התבררה כחסרת כל ממשות לאחר שהתברר מעיון במצורפי התגובה כי הנתבעים הפרו באופן שיטתי את הסכם ההלוואה נשוא התביעה, שהיא הלוואת ארגון מחדש של חוב.

8.שלישית, גם הטענה לפיה התובע לא נתן לנתבעים התראה טרם הגשת התביעה, התבררה כחסרת כל ממשות לאחר שהתברר כי הנתבעים לא טרחו לסור לסניף הדואר כדי לקחת את מכתב ההתראה שנשלח אליהם לכתובתם הנכונה.

9.רביעית, הטענה שהועלתה בכל הנוגע לנסיבות פתיחת החשבון אינה מקימה לנתבעים הגנה אפשרית ולו בדוחק. גם אם הטענה נכונה, הדבר לא משחרר את הנתבעים מחובתם לעמוד בהחזרי ההלוואה שנועדה לארגון מחדש של החוב.