תא"ק 27464-04-10 בנק הפועלים נהריה נ' שימה ואח'

בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 8/6/10

1.ביום 22/4/10 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר בגין חלק יחסי של כל אחד מהנתבעים ביתרת חוב בגין הלוואות שנטל עאמר שימה (להלן: "עאמר") וכן בגין חלקם היחסי בהוצאות הפסוקות. התביעה הוגשה נגד הנתבעים כערבים מוגנים לאחר שניתנה החלטה בדבר מיצוי הליכים על ידי רשם ההוצאה לפועל ביום 1/3/10.

2.ביום 8/6/10 ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד שני הנתבעים על בסיס האמור בכתב התביעה. פסק הדין ניתן על בסיס מסירות שביצע המוסר יצחק שרביט לנסרין שהיא כלתה של הנתבעת 1 וגיסתו של הנתבע 2.

3.לפי מסמכים שצורפו לתשובה לתגובה, אשר הוגשה היום, המציא יצחק שרביט את פסק הדין לנתבעים ביום 15/6/10. במועד מאוחר יותר בשנת 2010, הגיש התובע לביצוע את פסק הדין כנגד כל אחד מהנתבעים בתיק הוצאה לפועל נפרד. נראה כי נפתחו תיקי הוצאה לפועל נפרדים שכן סכומי החיוב של כל אחד מהנתבעים בפסק הדין הינם שונים.

4.כפי שעולה מנספח ג' לתגובת התובע לבקשה , ביום 20/7/11 נחתם הסכם בין עאמר לבין התובע במסגרתו התחייב עאמר להסדיר את חובו לתובע בתשלומים חודשיים בסך של 1,000 ₪ לחודש.

5.כפי שעולה מנספח ד' לתגובת התובע, ביום 21/3/11 ניתנה החלטה בבקשת הנתבעת 1 לשלם את הסכום בו חויבה בפסק הדין שניתן בתיק זה בתשלומים.

6.ביום 9/7/14 הגישו הנתבעים את הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. הנתבעים טענו כי נודע להם על פסק הדין רק לאחרונה כאשר התובע הטיל עיקול על משכורתם במקום עבודתם. עוד נטען כי אישורי המסירה על בסיסם ניתן פסק הדין אינם חתומים על ידי נסרין. לבקשה לא צורף תצהיר של נסרין ולא ניתן לכך כל הסבר. בסעיף 5 לבקש נטען כי נסרין גילתה נכונות להתייצב בבית המשפט למתן הצהרה בדבר נסיבות המסירה וחתימתה המזויפת על אישורי המסירה.

7.באשר לסיכויי ההגנה, נטען כי בשנת 2006 נטל עאמר, שהוא אחיו של הנתבע ובנה של הנתבעת , הלוואה על סך 50 אלף ₪ לצרכיו הפרטיים, כאשר הנתבעים חתמו על ערבות כביטחון להחזר ההלוואה. נטען כי מעמד החתימה נמשך שניות בודדות. נטען כי התובע לא הסביר לנתבעים דבר על הערבות ולא נתן להם העתק מכתב הערבות והודעה לערב. עוד נטען כי במהלך כל השנים שחלפו לא נשלחו למענם של הנתבעים מכתבים אודות קיומה של הערבות או אודות אי עמידתו של החייב העיקרי בהחזר החודשי. הנתבעת טענה כי עובדי הבנק התובע ביחד עם החייב העיקרי יצרו בפניה מצג שווא לפיו המסמכים עליהם חתמה במעמד נטילת ההלוואה השלישית של החייב העיקרי מיום 25/3/08, נועדו לשחרר אותה מערבותה להלוואה הראשונה על סך 50 אלף ₪.