תא"ק 26963-03-14 אואנונו נ' הגבעה בברנר אירועים בע"מ

לפני בקשת הנתבעת ( להלן: "המבקשת" ) להורות לתובע ( להלן : "המשיב" ) להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, בטענה שסיכויי התביעה קלושים שכן זו הוגשה בשיהוי ניכר ועל סף התיישנות ויום אחד לפני התיישנות התביעה. לטענת המבקשת האיחור בהגשת התביעה גרם לה לנזק ראייתי בעל השלכות ומשמעויות שצריכות כהגדרת המבקשת לחול על המשיב.

ההלוואה הנטענת לא ניתנה למבקשת או למי מטעמה. לשיטתם ההלוואה ניתנה ליצחק לוי ע"י אדם בשם אברהם טולי גולדברג. שני האחרונים אישרו בכתב ההוראות שהלווה הוא יצחק ולכן נכנסת ההלוואה לגדר חוק הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 ותקנותיו ולכן התביעה איננה עומדת בדרישות החוק ודינה להימחק.

עוד טוענת המבקשת שמצבו הכלכלי של המשיב הוא רע וקיים חשש שלא יוכל לשלם את הוצאות המשפט אם תדחה תביעתו. המבקשת מפנה לדו"ח דן אנד ברדסטריט על המשיב מיום 25.6.14 לפיו יש כנגד המשיב שתי התראות חוב.

המשיב בתגובתו עותר לדחיית הבקשה שכן לשיטתו המסכת העובדתית שנפרסה ע"י המבקשת איננה רלוונטית לבקשה להפקדת ערובה ולגבי הטענה למצב כלכלי קשה טוען המשיב כי אין בטענה כדי לפגוע בזכותו לפנות לערכאות.

לטענת המבקשת לפיה תביעתו חסרת סיכוי טוען המשיב, כי תביעתו מבוססת כדבעי כולל קיומו של הסכם בכתב חתום ע"י המבקשת. כן נטען כי היות והנתבעת היא חברה לא חל עליה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

דיון:

תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 מסמיכה את בית המשפט להורות על הפקדת ערובה וקובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

התקנה שותקת ואיננה קובעת קריטריונים לחיוב בהפקדת ערובה אלא קובעת ככלל כי יש לעשות כן אם נראה לבית המשפט הדבר. בפסיקה נקבע כי סמכות זאת תופעל לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד ( כאמור ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1), 647; וכן רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב פ"ד נד (2) 845).