יצוין, במקביל לתביעה זו מתנהלים שני הליכים נוספים בין הצדדים: האחד, תביעה של המשיב נגד המבקש בגין יתרת חוב של החברה שבבעלותו (זאב שטיין נכסים בע"מ) (להלן: "החברה") בחשבון נוסף (להלן: "החשבון העסקי"). השני, תביעה של המבקש נגד המשיב בקשר עם ניהול חשבונותיו.
בתמצית טענות המבקש:
4.המבקש טוען כי נטל הלוואה בחשבון העסקי, אשר חולקה למספר הלוואות במשך השנים, כנגד שיעבוד מניות חברה אחרת בהן מחזיקה החברה נשוא דיוננו (להלן: "המניות"), הלוואות שאותן רשאית הייתה החברה לפרוע בכל שלב ומכל סיבה, ללא קנס או עמלת פירעון מוקדם.
5. המבקש טוען כי חשבונו הפרטי שימש מעת לעת לכיסוי חיובים שונים שנוצרו בחשבון העסקי.
בשלב מסוים, ביקש לפרוע את ההלוואות הקיימות, להוסיף אליהן הלוואה נוספת מבנק אחר ולהמיר את כל ההלוואות בהלוואה אחת "כוללת" בחשבון העסקי, כנגד המשך שעבוד המניות. לטענתו, נענה להצעת המשיב ליטול הלוואה אחת בחשבון העסקי (להלן: "ההלוואה החדשה"), ברם, בניגוד להסכמות, הוא נדרש לשלם למשיב עמלת פירעון מוקדם של שתיים מתוך ארבע ההלוואות הקיימות, בסך של 47,864$. המבקש טוען כי התנה את קבלת ההלוואה החדשה בכך שתכלול אפשרות לפירעון מוקדם בלא קנס, וסוכם כי בעבור זכות הפירעון המוקדם ישלם למשיב ריבית גבוהה יותר.
6.זאת ועוד, חודשים בודדים לאחר מכן, סיכם המבקש עם בנק אחר כי יעביר אליו את ניהול האשראי בחשבונותיו, באמצעות נטילת הלוואה ופירעון ההלוואות הקיימות בחשבונותיו אצל המשיב, תוך העברת השעבוד לחשבון הייעודי החדש. אולם, דרש ממנו המשיב, פעם נוספת, לשלם קנס פירעון מוקדם, וזאת בניגוד להסכמות. נטען כי המשיב עיכב את ביצוע סילוק ההלוואה החדשה והעברת המניות, והתנה תנאים, תוך שהוא מחייבו בריבית בגין ההלוואה החדשה בחשבון העסקי. לפיכך, בלית ברירה, הודיע כי יחתום על מסמך שיעביר אליו המשיב, לאחר שינוי סכום הקנס בגין פירעון מוקדם והפחתתו לכדי סך של 47,180$, תוך שמירה על מלוא זכויותיו, וזאת אך ורק לצורך שחרור המניות מהחשבון העסקי.