תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
23873-01-15
21/12/2015
|
בפני השופטת:
איילה גזית
|
| - נגד - |
התובעת:
דפנה קובלר
|
הנתבע:
אבי ששון
|
| החלטה |
התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע לתשלום דמי שכירות בגין דירה ששכר מהתובעת, וכן תשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות, וחוב לרשויות המקומיות, והנתבע הגיש בקשת רשות להגן.
בדיון נחקר הנתבע על תצהירו, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
הנתבע טען כי הדירה פונתה ביום 01/03/14, ולכן התייתר הצורך בדיון בתביעת הפינוי שהגישה התובעת, כפי שגם נקבע בפסק הדין בתיק 50398-10-13, בבית המשפט השלום בתל אביב, ביום 24/03/14, על ידי כב' השופטת ברקוביץ.
לעניין התביעה הכספית, טען הנתבע כי הסכם השכירות חסר כל תוקף משפטי, הואיל ונמחקו ממנו חלקים רלבנטיים ונעשו בו שינויים, והתובעת לא פעלה בהתאם להוראות ההסכם.
עוד טען הנתבע כי שילם במזומן לתובעת את שכר הדירה, ובשל פגמים וכשלים רבים בעניין אי הסדרת התשלום לדמי ניהול וועד הבית, ואי מתן השירותים בעניין תחזוקת הבניין, הנתבע מפעיל את זכות הקיזוז הקיימת לו בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970.
התובעת טענה כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות החל מתאריך 01/01/13 עד 31/12/13, אלא שהחל מחודש 08/13 הפסיק הנתבע לשלם את דמי השכירות, והתובעת הגיעה עם הנתבע להסכמה בהתאם לנספח להסכם השכירות שתינתן הנחה בסך 5,000 ₪ עבור חודש אוגוסט בלבד, בתנאי שהנתבע ימשיך לשלם את דמי השכירות במלואם עד למועד עזיבתו, אלא שהחל מחודש 10/13, הפסיק הנתבע מלשלם את דמי השכירות, וסירב לעזוב את הדירה.
בפועל, לטענת התובעת, הנתבע פינה את הנכס ביום 01/03/14, כשלושה חודשים לאחר תום תקופת השכירות, ו – 6 חודשים לאחר שהפסיק לשלם, ועל כן, התביעה עוסקת בדרישת פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם, וכן דמי שכירות לשלושה חודשים עד סיום תקופת השכירות.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת החקירה, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי טיעוני הנתבע בבקשת הרשות להגן הינם קלושים באופן שמחייב התניית מתן הרשות להגן בהפקדה.
אין מקום לקבל את טענת הנתבע בעניין העדר תוקף להסכם השכירות.