לפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה, שהגיש המשיב נגד מר איתי דדון (להלן: "החייב"), המבקש ושני ערבים נוספים, מר ניסים דדון ומר משה דדון. ביום 20/5/12 ניתן פסק דין נגד כל הנתבעים, וביום 2/11/14 בוטל פסק הדין נגד המבקש בלבד לבקשתו. המבקש לא הגיש בקשת רשות להתגונן, ולכן, כפי שקבעתי, נדון התצהיר, שתמך בבקשת ביטול פסק הדין, כבקשת רשות להתגונן.
התביעה נגד המבקש (והערבים הנוספים) הינה בגין ערבותו להלוואה בסך 130,000₪, שקיבל החייב ביום 11/5/10. התביעה נגד החייב הוגשה גם בגין חוב בחשבון עו"ש, בכרטיס אשראי ובהלוואות נוספות, האחת גם היא מיום 11/5/10 בסך 165,000 ₪ והאחרת מיום 11/9/11 בסך 100,000 ₪. סכום התביעה נגד המבקש והערבים הינה 76,924 ₪ (סכום התביעה נגד החייב היה 153,328 ₪).
המבקש עבד באותה תקופה, בה חתם כערב, כפועל בשכר בבית העסק (נגריה), אותו הפעיל החייב.
טענות הצדדים
ביום 11/5/10 או בסמוך, נטל החייב העיקרי הלוואה מאת המשיב ע"ס 130,000 ₪. לא ברור מדוע נטען ע"י התובע (סעיף 7 לכתב התביעה) כאילו ההלוואה נלקחה ביום 11/5/12 (ראו נספח ג' לכתב התביעה, ולהסרת ספק, נספח ה2 לכתב התביעה, ומועד הגשתו במרץ 2012). המשיב טוען כי המבקש חתם על כתב התחייבות וערבות, תוך התחייבות לפרעון מלוא סכום ההלוואה הנ"ל. הערב הינו "ערב יחיד", ומשכך נטען ע"י המשיב מחויב גם להפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המבקש טוען כי לא קיבל בבנק הסבר בנוגע למצבו הכלכלי הגרוע של החייב או למצבו הכללי, כאשר התנהגות זו של הבנק, עולה כדי הטעיה, לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") וסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
חובת הגילוי המוטלת על הבנק כלפי לקוחותיו, והערב בכללם, הינה רחבה. על הבנק לגלות לערב כל גורם סיכון מהותי, הכרוך במתן ערבות ובכלל זה, גם נתונים על מצבו הכלכלי של החייב ועמידתו בהתחייבויות עבר, ככל שקיימות. המבקש טוען כי הינו אדם צעיר ותמים, ולכן היקף חובת הגילוי כלפיו הינו רחב יותר בהיותו לקוח מן הישוב, שעניינים פיננסיים זרים לו לחלוטין. לפיכך, נפגעו זכויות המבקש, הן כשהבנק לא יידע אותו, אודות הסיכון הכרוך במתן הערבות לחייב והן כאשר הבנק לא ביצע את כל ההליכים כנגד החייב במועד הרלבנטי, חרף יכולתו להקטין את נזקו של הערב. באופן תמוה לא צורף לכתב התביעה ולא הוגש בדיון מסמך גילוי מידע לערב יחיד/מוגן, שהיה יכול לחשוף את השאלה מה גולה למבקש בעת החתימה. אמנם בתגובה לבקשה לביטול פסק דין, שהוגשה באיחור ולכן לא נדונה, נטען כי המסמכים צורפו (סעיף 4 לתגובה מיום 2/11/14), אך בפועל הם לא צורפו, וממילא לא אומתו ע"י המבקש בדיון.
עוד טוען המבקש כי החייב העיקרי קיבל מספר הלוואות, בזמן שהמשיב לא נקט כל פעולה לעיכוב הכספים, וזאת חרף יתרת החוב שהצטברה בחשבון החייב מבעוד מועד. המבקש צרף לבקשתו מסמכים בנידון, וכתב התביעה עצמו מגלה כי המבקש קיבל ביום מתן ההלוואה עם שלושת הערבים בסך 130,000 ₪ הלוואה נוספת ע"ס 165,000 ₪ ללא ערבים וביום 11/9/11 קיבל הלוואה נוספת ללא ערבים בסך 100,000 ₪. בכל אחת משתי ההלוואות מיום 11/5/10, נרשם בסעיף "מטרת ההלוואה": "כיסוי מינוס ופרעון מוקדם". בהלוואה מיום 11/9/11, חודשיים לפני משלוח מכתב ההתראה, צויין כי ההלוואה ניתנה ל"צריכה שוטפת", והיא הוגדרה בנספח "פירוט אשראי שקלי" כהלוואה ל"גישור על פער בתזרים בח-ן השוטף" (נספח ה2 לכתב התביעה). דפי החשבון, שצורפו לכתב התביעה (נספח ה1 לכתב התביעה) הינם מחודש נובמבר 2011, ומעידים כי למצער מיום 11/11/11 הוחזרו צ'קים בחשבון החייב עד להגבלתו בסמוך ליום 15/11/11. כלומר שעל אף היקף התחייבויותיו האדיר של החייב, ניתנה לו הלוואה נוספת, שלא על מנת להקטין את חבותו הקיימת. יצויין כי בכתב ההתחייבות והערבות דנן אין בכלל חתימות ליד סעיף 2 להבדיל מחתימות שבמחלוקת ליד סעיפים אחרים.
המבקש טוען לביטול ההסכם מכוח סעיפים 14(א), 15 לחוק החוזים. לטענתו המשיב יצר מצג שווא כלפיו, שכן לא ניתן לו הסבר בעת החתימה והוא הוטעה לחשוב, כפי שאמר לו הנתבע מס' 3, מר ניסים דדון, כי הוא חותם ערבות להלוואה בסכום של 3,000 ₪. המבקש טוען כי חתם במהלך יום העבודה, תוך זמן קצר בפני הפקידה בכל עמוד בתחתיתו, אך הפרטים מולאו לאחר מכן וחתימתו לצד הסכומים זויפה (כנראה ע"י מר ניסים דדון), על כן לא היה מודע לסכום ההלוואה, 130,000 ₪. המבקש טוען כי עבד בעסק, שסבר שהוא של מר ניסים דדון, מאחר והיה מנוהל רק על ידו, בדיעבד התברר לו כי העסק היה רשום ע"ש החייב, מר איתי דדון, מאחר ומר ניסים דדון היה מסובך בחובות ומוגבל בבנקים. בדיון לא עלתה שאלת קשר משפחתי בין המבקש לחייב ולערבים הנוספים. המבקש סיפר בתצהיר כי ביקש ממר ניסים דדון מפרעה, לה נזקק נוכח מצבו הבריאותי של אביו. מר ניסים דדון אמר למבקש כי לצורך מתן המפרעה עליו לבקש הלוואה מהבנק בסך 3,000 ₪ ועל המבקש לחתום על ההלוואה כערב, והמבקש הסכים לכך. לטענתו נהג המשיב כלפיו בחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים בעת ההחתמה, בכל הנוגע לסכום הערבות ולמטרת ההלוואה שהינה לצורכי הסדר חובות עבר של החייב ובכך הטיב הבנק את מצבו. המבקש טוען כי המשיב שיתף פעולה בעניין עם מר ניסים דדון. מכאן, טוען המבקש, כתב הערבות פגום, ויש לפטור אותו מערבותו.
המבקש מציין כי גם חתימת הערב הנוסף, הנתבע מס' 4, מר דדון משה, נגועה לדעתו בזיוף מאחר והלה היה בכלא במועד החתימה על כתב הערבות.