תא"ק 23025-11-11 כהן ואח' נ' רבינוביץ ואח'

מבוא

1. תביעה כספית בסכום של 1,406,322 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגין חיובים שמקורם בהסכמים לרכישת מפעל. התובעים הם מוכריו של המפעל (יחידי התובעים, להלן: "התובע" ו"התובעת"), בעוד שהנתבעים הם הרוכשים (נתבע 1 להלן: "רבינוביץ'"; נתבע 2 להלן: "הולצמן"; ונתבעת 3 להלן: "הנתבעת").

2. על פי המפורט בכתב התביעה, הקימו התובעים בשנת 1999 מפעל לייצור קמח בריאות (להלן: "המפעל"). בשנת 2006 העבירו התובעים את המפעל למבנה חדש ומרווח ברחוב בית הדפוס בירושלים, ובמקביל רכשו ציוד חדש ששדרג את המפעל לאוטומציה מלאה. בשנת 2011 החליטו התובעים למכור את המפעל, ולשם כך התקשרו עם הנתבעים בשלושה הסכמים (להלן: "ההסכמים"): הראשון, הינו זיכרון דברים למכירת המפעל מיום 8.3.11 (להלן: "זיכרון הדברים"), בתמורה לסכום של 4,500,000 ₪; השני נספח א' לזיכרון הדברים מיום 11.4.11 (להלן: "נספח א'"); והשלישי הוא נספח ב' מיום 1.6.11 (להלן: "נספח ב' ").

3. כל אחד מהצדדים טען בפני שמשנהו הוא זה שהפר את ההסכמים. התובעים טענו בקצירת האומר שהנתבעים הפרו את ההסכמים בכך שלא שילמו להם את מלוא תמורת המכירה שכן הם ביטלו שיק שנמסר לתובעים בסכום של 600,000 ₪, וכן בכך שסכום של 550,000 ₪ אשר הופקד בידי רו"ח ירוסלביץ' בנאמנות עבורם לא הועבר לידיהם (סה"כ לא שולמו להם לטענתם 1,150,000 ₪ מתמורת המכירה, המורכבת על פי העדויות שהובאו בפני מתשלומי התמורה בסכום של 1,100,000 ₪ שטרם שולמו, בתוספת הריביות שהצטברו בחשבון הנאמנות שבידי רו"ח ירוסלביץ' בסכום של כ- 50,000 ₪, להלן: "יתרת התמורה"). עוד טענו התובעים שהנתבעים לא השיבו לידיהם תשלומים שוטפים ששילמו במקומם לאחר מכירת המפעל, בסכום של 20,764 ₪. בשל הפרות אלו תבעו את יתרת התמורה שלא שולמה, את החזר התשלומים השוטפים ששילמו, וכן פיצוי בסך של 225,000 ₪ שהינו פיצוי מוסכם על פי הוראות זיכרון הדברים.

4. הנתבעים לא חלקו על כך שיתרת התמורה טרם שולמה לתובעים. יחד עם זאת טענו הנתבעים שמועד פירעונם של שני התשלומים שטרם שולמו עדיין לא הגיע, שכן שהתובעים הפרו את ההסכמים, והתנאי שנקבע לביצוע התשלומים טרם התקיים. בראש ובראשונה טענו הנתבעים שהתובעים לא עמדו בחיובים שהוטלו עליהם להמציא לידי הנתבעים את כל האישורים הנדרשים להפעלת המפעל, לרבות רישיון עסק ולרבות הסכם שכירות בתנאים זהים לתנאים שהיו לתובעים. הנתבעים הוסיפו וטענו שהתובע נהג כלפיהם באופן פוגע ומזיק, בכך שחיבל במכונה לייצור קמח ושיתק את פעולתה באופן זמני, בכך שניתק את קווי הטלפון של המפעל וגרם לפגיעה בהזמנות, ובכך שנטל קמח מהמפעל לאחר שהחזקה בו הועברה לידי הנתבעים. עוד טענו שעובר לחתימה על זיכרון הדברים הציג להם התובע דוחות כספיים מזויפים, מצגים מטעים אודות האישורים למפעל, וכן שהוא מכר להם ציוד גנוב.

5. הנתבעים טענו כאמור להפרה חמורה של ההסכמים ואולם הם לא עתרו לביטולם. כמו כן נמנעו הנתבעים מלהגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם, אף שבתחילת בירור ההליך שקלו זאת. הנתבעים ממשיכים להפעיל את המפעל עד היום, לאורך תקופה של כ- שלוש וחצי שנים.

   חבלה במפעל וגניבת קמח

6. בטרם נתמקד במחלוקת העיקרית בין הצדדים, באשר להיקף ההתחייבות להמצאת האישורים הנחוצים להפעלת המפעל, נדון בטענות הנתבעים לכך שהתובע נהג במרמה ובחוסר תום לב, בכך שחיבל במכונת ייצור הקמח, בניתוק קווי הטלפון, ובגניבת קמח מהמפעל לאחר העברת החזקה בו לידי הנתבעים.

   החבלות במפעל

7. אין למעשה מחלוקת על כך שהתובע חיבל במכונת ייצור הקמח במהלך יולי 2011, לאחר מסירת החזקה במפעל לידי הנתבעים, שכן החבלה תועדה במצלמות האבטחה. לטענתו של התובע הוא חיבל במכונה לאחר שהנתבעים הפרו את ההסכמים ונמנעו מלשלם לו את יתרת התמורה. בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי "בעקבות הפרות אלו הודעתי לנתבע 2 ביום 13/7/11 כי אם לא נקבל את המגיע לנו, לא נאפשר לו המשך עבודה במקום. הנתבע 1 זלזל שוב בדברים ואף ענה בצורה בוטה. על כן החלטתי לנקוט בפעולה נוספת על מנת לאלץ את הנתבעים 1 ו-2 לעמוד בהתחייבותם ועוד באותו ערב ניתקתי חוט במכונת האריזה של המפעל מתוך מחשבה כי דבר יאלץ את הנתבעים 1 ו-2 להזדקק לעזרתי, שתותנה בקבלת הכספים המגיעים לנו בהתאם למוסכם. הנתבעים העדיפו להתגבר על הבעיה בעזרת אנשי מקצוע שהביאו ולא הזדקקו לעזרתי... כיון שהמקום צויד במצלמות, ידעו הנתבעים 1 ו-2 על ניתוק החוט והחליטו לבטל את השיק ע"ס 600,000 ₪, שניתן לנו שנמשך על חשבון הנתבעת 3 ואשר היה אמור לשמש כתשלום למע"מ על חשבון העסקה. אנו נאלצנו לשלם את סכום השיק מחשבוננו הפרטי, תוך שבירת תוכנית חסכון והפסד אחוזי רווח." (סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית). התובע הסביר כי הנזק שנגרם למפעל בעקבות החבלה למכונה מסתכם בתשלום של 1,900 ₪ בלבד בצירוף מע"מ, סכום ששולם לאנשי המקצוע שחיברו את החוט שניתק. התובע טען שלא נגרם נזק נוסף למפעל שכן הניתוק נעשה ביום ה' בשבוע - יום שבו אין ייצור במפעל אלא רק אריזת החומר שנטחן וניקוי המקום; בימים שישי ושבת המפעל סגור; ביום א' אין חלוקה וביום ב' כבר יצאה מהמפעל משאית לחלוקה, ועל כן ביום א' בלבד לא היה ייצור במפעל בעקבות התקלה (סעיף 13). התובע ציין כי הולצמן פנה למשטרה בבקשה לחקור את מעשה החבלה ואף האשים אותו בפריצה לבית העסק ובגניבת קמח מהמפעל "למרות שלקיחת הקמח הותנתה מראש בעת ביצוע העסקה. בעצם הגשת תלונת השווא נגרמה לי עוגמת נפש עצומה..." (סעיף 16).