תא"ק 20327-07-14 יצחקי ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

1.בפני בקשה למתן רשות להגן בתביעה כספית שהגיש המשיב (להלן-"הבנק") בסדר דין מקוצר בגין יתרת חובה בחשבון עו"ש של המבקש 1 ואי פירעון הלוואה שנטל מהבנק. המבקשים 2-3 , הוריו של המבקש 1 , נתבעו כערבים לחובותיו ולהתחייבויותיו של המבקש 1 .

2.המבקשים טענו בבקשתם כנגד שיעור הריבית המופרז של 17.15% וכנגד היעדר מסמכים בתמיכה לאותה ריבית וכי החיוב יכול שיהא בריבית פריים שנקבעת ע"י המשיב. בנוסף נטען כנגד אי משלוח התראה כמצוות חוק הבנקאות (שירות ללקוח ) תשמ"א-1981 (להלן-"חוק הבנקאות") בהיעדר אבחנה בהתראה בין החוב לחשבון עו"ש והחוב בגין ההלוואה ופרטיהם כמו גם אופן חישוב הסכומים כמצות סעיף 5.א.1 לחוק הבנקאות.

3. המבקשים 2 ו-3 טענו להטעיה מצד הבנק באי גילוי מצבו הכלכלי של המבקש 1 עובר לחתימה שלהם על כתב הערבות ואף נאמר להם ע"י הבנק כי אין להם לחשוש מפני אי פירעון ההלוואה ע"י המבקש 1. חמור מכך, לא גולה להם כי המבקש 1 לא עמד בפירעון ההלוואה או כי חשבונו מצוי ביתרת חובה עובר לחתימתם על הערבות כאמור. בכך גם נהג הבנק בחוסר תום לב ובניגוד לחוק הבנקאות ולכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשמ"ו-1986 ויש להורות על כן על ביטול הערבות.

הוסיפו המבקשים 2-3 וטענו כי היה על המשיב לנסות לגבות מהמבקש 1 את חובו קודם דרישה בנדון מהם ודין התובענה נגדם להימחק. ככל ייקבע כי בידי הבנק לגבות את החוב הרי שאין בידיו לגבות את התשלומים העתידיים כי אם לאפשר להם לשלם את חיוביהם מידי חודש בחודשו.

4. המשיב טען מנגד כי דין בקשתו של המבקש 1 להידחות בהיעדר תצהיר בתמיכה לבקשה. חישוב הריבית, נעשה על פי התנאים הכלליים והריבית המרבית הנהוגה בבנק . אין גם להחיל את הוראת סעיף 5 א.1 לחוק הבנקאות על עניינם של המבקשים שכן תוקפה לפי התיקון לחוק הבנקאות הוא החל ממועד מאוחר להגשת התביעה ולמועד משלוח מכתבי ההתראה למבקשים. כמו כן, לא עסקינן בערב מוגן לפי תנאי ההלוואה ובידי הבנק לדרוש פירעון של מלוא ההלוואה משהופרו תנאיה.

המשיב דחה את טענת ההטעיה של הערבים והציג את כתב הערבות וההודעה לערב לפיה היה ידוע לערבים שההלוואה ניתנת לחוב המחליף חוב קיים וטען כי היטב היה ידוע למבקשים 2-3 על מצבו הכלכלי של המבקש 1.

5. ביום 25.2.15 התקיים דיון בעניינו של המבקש 1 ונעתרתי לבקשתם של המבקשים האחרים לדחות את הדיון בעניינם למועד אחר מחמת מחלתו של המבקש 2 . ביום 31.3.15 התקיים הדיון בעניינם של המבקשים 2 ו-3 והמבקש 2 נחקר על תצהירו.

דיון והכרעה:

6. המבקש 1 , לא תמך את בקשתו בתצהיר כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. עיון בבקשה גופה מלמד כי טענותיו נטענו בכלליות ללא הפנייה למסמכים ו/או להוראות במסמכי הבנק שצורפו כנספחים לכתב התביעה על מנת לבסס את טענותיו.

7. המבקש 1 לא הכחיש בבקשתו כי קיימת יתרת חובה בחשבון וכי נוצר חוב בגין אי פירעון ההלוואה לפי תנאיה. עיקר טענתו היא כנגד שיעור ריבית מופרזת בגין ההלוואה בשיעור של 17.5% היא ריבית מופרזת ויש להקטין אותה.

8. חובה על המבקש רשות להתגונן, להתכבד להביא בתצהירו את פרטי הגנתו ולא די בבקשה כללית, ללא ירידה לפרטי ההגנה על מנת שתינתן לו הרשות להגן. לכתב התביעה, צורפו מסמכי פתיחת חשבון והתנאים הכללים וצורפה בקשה להלוואה שכללה הסכמה לשלם ריבית לפי העלות האפקטיבית של ההלוואה. מנגד, המבקש 1 לא ביסס ולו גם לכאורה, את טענתו בנוגע לריבית נמוכה מהריבית שנקבעה במסמכי הבנק עליהם חתם לגביית ריבית פריים . במסמכי הבנק עליהם הוא חתם נקבע כי אי פירעון התשלומים במועד יביא לחיוב ריבית דריבית על הרבית המפורטת בתנאים הכללים ובבקשה להלוואה (סעיפים 3,5,6 ו-7 בנספח ד' לכתב התביעה1 ; סעיף 49 לפרק "הלוואה" בנספח ב' לכתב התביעה ).

נכון הדבר גם ביחס ליתרת חובה בחשבון העו"ש בנוגע לחיוב בריבית המרבית הנהוגה בבנק (נספח ב' לכתב התביעה) , מבלי שהמבקש 1 ביסס את טענתו בתצהיר כלל ובכלל זה לעניין ריבית מרבית אחרת הנהוגה בבנק. המבקש 1 , שלא הכחיש כי לא פרע את ההלוואה לפי תנאיה ואת דבר יתרת חובה בחשבון העו"ש , טען בעלמא כי החוב אינו לפי סכום התביעה מבלי לבסס את טענותיו בתצהיר ובראיות אחרות .