בפניי בקשת הנתבעת 3 (להלן: "המבקשת") להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד בהעדר הגנה שניתן כנגדה על ידי כב' הרשם ריאד קודסי (כתוארו אז) ביום 23.10.11 וכן בקשה לביטול פסה"ד, לרבות ביטול ועיכוב הליכי הוצל"פ שננקטו נגדה במסגרת תיק הוצל"פ 10-05619-12-7 שנפתח למימוש פסק הדין הנ"ל.
ברקע לבקשה זו עומדת תובענה לפינוי דייר מוגן עקב אי תשלום דמי שכירות.
התביעה הוגשה ביום 10.8.11 והועמדה ע"ס 11,522 ₪ (קרן) בהליך סדר דין מקוצר, לסילוק ידו של הנתבע 1, החייב העיקרי ושוכר הנכס מושא התביעה, וכן כנגד שתי נתבעות נוספות שהינן ערבות לתשלום סכום החוב הנ"ל.
התובענה נמסרה למבקשת ביום 21.8.11 וביום 23.10.11 ניתן נגדה פס"ד על מלוא סכום התביעה בהעדר הגשת בר"ל, ובמסגרתו הוטל עליה חיוב בשכ"ט עו"ד בסך 1,900 ₪. להשלמת התמונה יצוין כי נגד החייב העיקרי, הוא הנתבע 1, ניתן ביום 1.12.11 פס"ד המאשר הסכם פשרה אליו הגיעו התובעת והנתבע 1. כמו כן, ביום 11.6.12 ניתן פס"ד נגד הנתבעת 2 על מלוא סכום התביעה, גם כן בהעדר הגנה.
באשר לסיבת המחדל, המבקשת אינה מכחישה כי היא קיבלה לידיה את כתב התביעה, אך טוענת כי היא לא ידעה על הימשכות ההליכים המשפטיים, אלא רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה בחודש יולי 2016. כן המבקשת אינה כופרת בכך, שהיא קיבלה לידיה את האזהרה בתיק ההוצל"פ ביום 6.6.12, אך טוענת כי בשני המועדים האמורים היא פנתה לחייב העיקרי, הוא השוכר של הנכס, שמסר לה כי הוא הגיע להסכם פשרה עם התובעת וביניהם נחתם הסדר חוב שקיבל תוקף של פס"ד, ולכן היא אינה חייבת להגיש כתב הגנה או להתייצב לדיונים.
המבקשת מצהירה, כי היא אישה בת כ-55 שנה המתגוררת בגפה, מתקיימת מדמי אבטלה ואינה יודעת את השפה העברית קרוא וכתוב.
באשר לסיכויי התביעה, מודה המבקשת בחתימתה על כתב הערבות, אך טוענת כי מדובר בערבות מוגבלת בסכום, שהינו הרבה פחות מסכום התביעה והעומד על דמי שכירות של שנה אחת בלבד ובחישוב פשוט של 430 ₪ כפול 12 חודשים מתקבל סך של 5,160 ₪ בגין חוב דמי שכירות ולא הסכום הנקוב בכתב התביעה שהועמד ע"ס 11,522 ₪. עוד נטען כי הסכומים הנקובים בכתב התביעה אינם ברורים ואינם מפורטים.
בנוסף נטען, כי חרף פתיחתו של תיק ההוצל"פ והמצאת האזהרה לידיה, בפועל לא נקטה התובעת בהליכי גבייה במהלך התקופה שבין 5.6.12 ועד 12.7.16 ולמשך 4 שנים. מחדל זה של התובעת אישש את סברתה של המבקשת, שאכן עניין התביעה הוסדר זה מכבר, כפי שהובטח לה ע"י הנתבע 1. לדידה, משקיבלה התובעת את הכספים המגיעים לה מהנתבע 1, הרי שלא ייגרם לה כל נזק עקב ביטול פסה"ד נגד המבקשת, ודי בכך שהאחרונה הוטעתה ע"י הנתבע מס' 1, שציין בפניה כי היא אינה נדרשת להגיש כתב הגנה, מאחר והוא חתם על הסכם פשרה עם התובעת, על מנת להביא לביטול פסה"ד נגדה.
מנגד, התובעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה בטענה, כי הסתמכותה של המבקשת על דבריו של נתבע אחר בהליך אינה מהווה טעם לביטול פסה"ד, לא כל שכן, טעם להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. לגישתה, הגם שהמבקשת הינה אישה דלת אמצעים, גוברות זכויותיה הדיוניות של המשיבה על פני זכותה של המבקשת, במיוחד כאשר המבקשת ישבה בחוסר מעש משך 4 שנים. המבקשת אינה מעלה טענה ממשית ביחס למסירת כתב התביעה ומשכך לא ניתן לבטל את פסה"ד מחמת הצדק. באשר לסיכויי ההגנה, טוענת המשיבה כי סכום השכירות עליו נשענת תביעתה מעוגן בהסכם השכירות המקורי, שקובע זכות להעלאת דמי השכירות ואלה הועלו בפועל ע"י המשיבה. כן נטען, כי טענת המבקשת ולפיה המשיבה הגיעה להסכם פשרה עם החייב העיקרי שהביא לתשלום החוב אינה טענת אמת, ומכל מקום מדובר ב"טענת פרעתי" שיש להעלותה בפני ראש ההוצל"פ, שכן היא מתייחסת לאירוע שאירע לאחר מתן פסה"ד.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, אני מקבלת את הבקשה, בתנאים שיפורטו להלן.
לא יכולה להיות מחלוקת, כי המבקשת לא הגישה בקשתה לביטול פס"ד במועד הקצוב בהוראת תקנה 201 לתקסד"א העוסקת בהגשת בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, שכן המבקשת מודה בבקשתה כי בוצעה לה מסירה כדין ואף התקבלה בידיה אזהרה כדין כבר ביום 6.6.12, עם פתיחת הליך ההוצל"פ למימוש פסק הדין נגדה. אולם, אינני סבורה שיש לדחות את הבקשה מטעם זה.
הלכה היא, כי במקרה של ביטול פס"ד מתוקף שיקול דעתו של ביהמ"ש, יש להציב שני מבחנים: האחד- סיבת מחדלו של המבקש להתגונן ; והשני- הוא המבחן העיקרי, שעניינו סיכויי ההצלחה של המבקש למקרה ויבוטל פסה"ד.
הודאתה של המבקשת בביצוע ההמצאה והאזהרה אינה מותירה מקום לבחינת ביטול פסה"ד מחמת הצדק, שכן עם ביצוע שתי ההמצאות הנ"ל בנקודות זמן שונות כאמור, הותירו בידי המבקשת האפשרות להביאה לנקיטת מעשה להתגוננות מפני התביעה או הליכי ההוצל"פ, דבר שלא נעשה על ידה בנסיבות המקרה שלפנינו.
חרף זאת, סבורה אני כי בנסיבות העניין יש מקום להורות על ביטול פסה"ד בשל סיכויי ההצלחה. אכן, ערבותה של המבקשת הינה ערבות מוגבלת בסכום של שנת שכירות אחת ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. ואולם, עיון בכתב התביעה מעלה, כי מדובר בכתב תביעה שאינו מפורט, לא צורפו לו נספחים רלוונטיים באשר לאופן חישוב חוב השכירות שבפיגור ומועדיו, ואף לא מכתבי ההתראה לערבים. בנוסף, המשיבה לא תמכה בראיות את הכפירה בטענת המבקשת העולה מכתב הערבות, ולפיה מדובר בערבות מוגבלת בסכום שמידת הלימתה עם סכום התביעה אינה ברורה. הטענה ולפיה החישוב נעשה על סמך דמי שכירות גבוהים יותר שהועלו ע"י המשיבה בהתאם להוראות הסכם השכירות המקורי, נטענה בסתמיות וללא ביסוס מינימאלי.
יתרה מזאת, נזקיה של המבקשת ומצבה האישי העולים מתצהירה, לרבות סיכויי ההצלחה, אל מול זכותה הדיונית של המשיבה, אשר לא פעלה במסגרת תיק ההוצל"פ לפירעון החוב למשך 4 שנים רצופות, דבר המחליש מאינטרס ההסתמכות שלה על פס"ד, וכן אי העלאת דרישה מטעמה לחקירת המבקשת על תצהירה, יש בכל אלה כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין.
נוסף על האמור, המבקשת צירפה לבקשתה את הסדר הפשרה שהושג עם החייב העיקרי שממילא מצוי בתיק ביהמ"ש וממנו עולה, כי המשיבה והנתבע 1 אכן הגיעו להסכם, ולכן הכחשת המשיבה דבר קיומו של הסכם שהביא לסילוק החוב, נטענה אף היא בעלמא וללא כל פירוט או תימוכין.
אמנם, נגד המבקשת נפתח הליך הוצל"פ לפני מספר שנים ולמבקשת אף נשלחה אזהרה כדין. ברם, עיון בדף תנועות תיק ההוצל"פ מעלה, כי לא ננקטו כנגד המבקשת הליכי הוצאה לפועל אפקטיביים אשר ניתן ללמוד מהם על ידיעה ממשית של המבקשת אודות התנהלות התיק נגדה. על כן, לא ניתן להסיק מהליך ההוצל"פ ידיעה מצד המבקשת בנוגע לקיומו של פסק הדין שניטל כנגדה בהעדר במסגרת התיק דנן.
במאמר מוסגר אציין, כי ככל שיהיו למבקשת טענות מסוג 'פרעתי' שנוצרו, אם בכלל, לאחר מתן פסק הדין נגדה, מובהר בזאת כי מקומן של טענות אלה במסגרת תיק ההוצל"פ ולא במסגרת התיק כאן.