בפני מונחת בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגישה המשיבה, המועצה האזורית באר טוביה (להלן: "התובעת ו/או המשיבה"), כנגד המבקש מר מנסור יחזקאל (להלן: "הנתבע ו/או המבקש"), בגין תשלומי חובה והיטלים של ארנונה ו/או שירותים מוניציפאליים ו/או ביוב ו/או מים, שהוטלו על הנכס הממוקם באזור התעשייה כנות, מס' פיזי 15002103, אשר מצוי בתחום שיפוטה של המשיבה ואשר היה מצוי על פי הטענה בחזקתו ו/או בשימושו של הנתבע (להלן: "הנכס").
התובעת טענה בכתב התביעה כי לנתבע נשלחו דרישות תשלום שוטפות וכן מכתב התראה. הנתבע לא הגיש השגה ו/או ערר על חיוביו הכספיים ולפיכך חובו הינו חלוט. לכתב התביעה צורף העתק ריכוז תדפיס חשבון החוב כפי שמופיע בספרי התובעת. עיון בתדפיס חשבון החוב מעלה כי גודל הנכס נשוא התביעה הינו 292 מ"ר. סכום התביעה נכון ליום הגשתה הינו – 81,938.58 ₪.
ביום ה- 12.11.13 הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן בה ציין כי הינו נתבע בגין אי תשלום דמי ארנונה לתקופה שמאז שנת 2006 ועד הגשת התביעה -9.4.13, אולם כי עוד ביום 13.5.08 ניתן צו מניעה ארעי שהפך לקבוע בפסק דין מיום 4.3.12 האוסר עליו להיכנס לנכס כלל וכלל. כמו כן טען כי לא הוא שהחזיק בנכס בזמנים הרלוונטיים לתביעה אלא בנו, מר רועי מנסור (להלן: "בנו ו/או בנו של המבקש"), אשר ניהל בנכס עסק בשם "מפגש כרמלה". בנו פינה את הנכס ביום 25.3.12. כמו כן טען כי מי ששכרה את כל הנכס הינה חברת סונול בע"מ ויש לפיכך להסב את כל החוב על שמה. גודל הנכס, לפיו חושבו המיסים הנ"ל אינו כפי שטוענת התובעת אלא קטן יותר. לבקשה צורפו בין היתר מסמכים בדבר הליכי פינוי שניהלה חברת סונול ישראל בע"מ נגד המבקש ובנו בעניין הנכס. מעיון באותם מסמכים עולה לכאורה כי השטח שהוחזק על ידי המבקש היה כ-100 מ"ר, ולא כפי שטענה התובעת בכתב התביעה. ראה פרוטוקול בת"א 3116/08 מיום 4.3.12 עמ' 5 שורות 10 – 13 וכן עמ' 6 שורות 19-20. עיון באותו פרוטוקול מעלה גם כי בעניין הנכס נוהל הליך פלילי נגד המבקש ו/או בנו אשר בסופו ניתנה הכרעת דין. לבקשת הרשות להגן צורף גם תצהיר המבקש וכן תצהירו של בנו.
לדיון שהתקיים ביום 7.5.14 התייצב המבקש אולם בנו לא התייצב שכן היה מאושפז באותה עת בבית חולים. לשאלות בית המשפט ציין ב"כ המשיבה כי לפי תדפיס החשבון, החוב נשוא התביעה הינו משנת 06 ועד להגשת התביעה. כאשר נשאל לעמדתו לגבי המסמכים שצרף המבקש בעניין ההליכים המשפטיים מול סונול, ציין כי לא היה צד להליכים אלו. ב"כ המשיבה שב וטען כי המבקש אינו יכול להעלות את טענותיו בפני בית משפט זה והיה עליו לטעון הטענות הנקובות בבקשתו בפני מנהל הארנונה.
בדיון חזר המבקש על טענתו לפיה לא החזיק בנכס וכי יש בעיה עם גודל השטח וראו דבריו: "..עבדתי בעבודות מזדמנות. גם עבדתי אצל הבן שלי. יש כאן עניין של מטרים. אני אומר שהחוב של הבן שלי." (עמוד 2 שורות 6-9 לפרוטוקול הדיון).
בשל היעדרות בנו של המבקש מהדיון, נדחה הדיון למועד אחר תוך פסיקת הוצאות לטובת המשיבה.
ביום 19.8.14 התקיים דיון נוסף בו נחקרו המבקש ובנו על תצהיריהם.
בחקירת בנו של המבקש טען הלה כי הפעיל את העסק שנוהל בנכס וכי הוא נתון בחובות כבדים. המבקש טען בחקירתו כי לא העביר את רישום המחזיק בנכס אצל התובעת לשמו של בנו, שכן נמסר לו על ידי נציגה במחלקת הגביה, שאין צורך לבצע ההעברה שכן מדובר בבני אותה משפחה. המבקש נחקר גם על גודל הנכס וטענתו לפיה גודל הנכס שונה מזה הנקוב בתדפיס חשבון החוב שצורף לכתב התביעה – לא נסתרה לכאורה באותה חקירה.
בסיום הדיון הודיע ב"כ המשיבה לביהמ"ש כי מוסכם עליו שהמבקש עזב את הנכס ביום 15.2.12 לפיכך הרי שהזמנים הרלוונטיים לתביעה הינם ינואר 2006 – 15.2.12
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.