זו בקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת התביעה לבקשת המשיבה, צו לדחיית התביעה להבדיל ממחיקתה, תוך מתן משקל למחיקת התביעה ע"י המשיבה/התובעת, לאחר שניתן לחובתה צו להפקדת ערבון להבטחת הוצאות המבקשים, ושלא הופקד.
לטענת המבקשים, לאחר שניתנה להם ביום 26.11.13 רשות להתגונן, המותנית בהפקדת ערובה בסך 25,000 ש"ח, אותה הפקידו ביום 2.1.14 בקופת ביהמ"ש, הגישו ביום 9.1.14 בקשה לעיכוב הליכים ולמתן ערובה להוצאות, המשיבה הגישה תגובה, ובהתאם הגישו המבקשים תשובה, וביום 4.3.14 נתן ביהמ"ש החלטתו בעניין ולפיה: "על התובעת להפקיד סך של 15,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, בקופת בית המשפט ובתוך 45 ימים מיום קבלתה החלטה זו, במידה ולא תעשה כן, יינתן צו עיכוב הליכים בתיק, או צו אחר שיימצא לנכון."
ביום 31.3.14 הגישה המשיבה תצהירי עדות ראשית מטעמה.
ביום 10.4.14 הגישו המבקשים בקשה נוספת למחיקת תצהיר המשיבה, להורות על עיכוב הליכים עד להפקדת ערובה שנקבעה להוצאות ולהתיר למבקשים להגיש תביעה שכנגד .
ביום 4.5.14 ניתנה החלטה לבקשת המשיבה ולפיה:
" 1. למחוק את התביעה 2. לעניין ההוצאות, לתגובה ותשובה לפי התקנות"
וביום 5.5.14 הגישו המבקשים בקשה לדחיית התביעה בשל אי הפקדת ערובה להוצאות.
לטענתם, יש לחייב את המשיבה בשכ"ט עו"ד ובהוצאות המבקשים, באשר ניהול ההליך כלל בקשות ותגובות רבות, המבקשים הקדישו שעות עבודה רבות, לרבות איסוף ואיתור מסמכים, איסוף חשבונות ותשלומים הנפקת ערבות בנקאית וכדו' ולצורך התגוננות בתיק זה.
לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה, התביעה מבוססת על התחשבנות בין הצדדים, התובעת/המשיבה כקבלנית משנה של הנתבעת/המבקשת 1, כאשר היה על המבקשת 1 להעביר סכומים למשיבה בגין עבודה שבוצעה, מדובר בחשבונות אחרונים בין הצדדים, והיה צורך בהגשת תביעה חדשה בגין חשבונות נוספים אלו, ועל מנת למנוע כפילות בהתדיינות, הוחלט למחוק התביעה בתיק זה ולהגיש תביעה חדשה על מלוא הסכום המגיע למשיבה/התובעת, ואכן ביום 8.5.14 הוגשה תביעה חדשה שמספרה 10958-05-14. נטען כי לא רק שלא נגרם למבקשים חסרון כיס מריכוז מלוא הדרישות של המשיבה בתובענה אחת אלא שייחסכו הוצאות רבות כאשר ינהלו תביעה אחת במקום שתי תביעות. נטען כי התביעה לא נמחקה מפני שהינה משוללת בסיס, אלא שהתובענה מבוססת דיה, נשענת על ראיות מהימנות, ואילו הגנתם של המבקשים קלושה, ראיה לכך שהרשות להגן הותנתה בהפקדת ערובה. עוד טוענת כי דרישת המבקשים לשכ"ט והוצאות, דרישה מופרזת ובלתי מבוססת, נטען כי הדרישה הנוספת להתניית הגשת תביעה עתידית בהפקדה תשלום כלשהו, הינה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.
המבקשים בתשובתם טוענים כי לא היה צורך בהגשת כתב תביעה נוסף, וכאשר מדובר, לשיטת המשיבה, באותן עובדות, וניתן היה לבקש תיקון כתב התביעה. אולם המשיבה בחרה להימנע מהפקדת ערובה, והגישה מיד תביעה חדשה ושאין בה חיוב כלשהו, ושבעצם המשיבה היא זו שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט. טוענים כי לא ברור באיזה חיסכון בהוצאות למבקשים מדובר, כאשר המבקשים נדרשים כעת להגיש בקשת רשות להתגונן חדשה, על כל המשתמע מכך, בקשות, דיונים , הליכים מקדמים, כך שבוודאי אין חיסכון בהוצאות ולא זמן שיפוטי יקר. עוד נטען כי הסכום הנדרש מבוסס, התנגדות המשיבה להתנות הגשת התביעה בתשלום הוצאות בתיק, מחזקת הדרישה ומלמדת כי אין בדעתה של המשיבה לשלם הוצאות שיפסקו ע"י ביהמ"ש, וכאשר במקרה אחר של אי הפקדת ערבון נפסק כי תנאי להגשת תביעה חדשה הוא המצאת אישור בדבר תשלום הוצאות שנפסקו (ת.א 17656-04-12). עוד נטען כי המשיבה לא התייחסה בתגובתה לבקשה לדחיית התביעה חלף מחיקתה, ויש להוסיף להוצאות המבקשים סכום של 962.5 ₪ בגין הוצאות ועריכת עמלת הערבות הבנקאית שנדרשה להפקיד.
מקום שבעל דין מבקש למחוק הליך שיזם, רשאי הוא לעשות זאת, אולם הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט, וככל שבית המשפט ייעתר לבקשתו, "יפסוק גם בהוצאות המשפט" (ראה נוסח תקנה 154(א) ו- (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי). משמע, לא מוקנית זכות לבעל דין לחזור בו מתביעתו בכל זמן נתון, מבלי להתייחס לשאלת ההוצאות של הצד שכנגד, גם אם טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע.
כבר נקבע, כי כאשר יוזם ההליך מבקש למוחקו בטרם קיבל את הסעד המבוקש "יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא היתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך" (ע"א 11788/05 סגל שלו עו"ד נ' בן ארצי מוטי עו"ד המנהל המיוחד ואח' (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 18.11.06) וכן 8396/06 בנק הפועלים ואח' נ' ארטיפו ואח' (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 13.2.2007).
ראה: ת.א (חד') 48059-02-14 שרית אדרי נ' אקיוטק בע"מ [פורסם בנבו]