פסק דין זה עוסק בחובת תשלום המוטלת על ערב להלוואה לאחר שמוצו ההליכים נגד החייב העיקרי, מבלי שעלה בידי הבנק לגבות את החוב מהאחרון שהותיר אחריו חוב המורכב מיתרה בלתי מסולקת של ההלוואה והוצאות ההליכים נגדו וזאת בגבול ערבותו של הערב.
טענות הצדדים
על-פי הנטען בתביעה, ביום 15.11.00 העמידה התובעת (להלן: "הבנק") לטובת עו"ד אסדי עאמר (להלן: "החייב העיקרי" או "עו"ד אסדי") במסגרת חשבון העו"ש שלו, הלוואה ע"ס 50,000 ₪, אותה התחייב האחרון לסלק ב- 36 תשלומים חודשיים רצופים, החל מיום 15.12.00, בצירוף ריבית בשיעור "פריים"+ 5% לשנה היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה. לצורך כך, חתם החייב העיקרי על כתב התחייבות וערבות להחזרת ההלוואה.
לטענת הבנק, החייב העיקרי לא עמד בתשלומי ההלוואה ונותר חייב לבנק בגין יתרה בלתי מסולקת של ההלוואה סך של 42,293 ₪ נכון ליום 16.05.08. משכך, הוגשה נגדו תביעה במסגרת ת"א 2580/02 (שלום עפולה), שבסופו של יום התקבלה ואגב כך ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ. ברם, לא עלה בידי הבנק לגבות את החוב מאת החייב העיקרי ולידיו התקבל אישור הכרזה על מיצוי הליכים (תיק הוצל"פ מס' 0903548032). נטען כי במסגרת ההליכים נגד החייב העיקרי נפסקו ע"י ביהמ"ש וראש ההוצל"פ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אגרת הוצל"פ, שכ"ט ראשון ושני בהוצל"פ בסך כולל של 35,098 (נומינאלי). בסה"כ העמיד הבנק את התביעה הנדונה ע"ס 77,391 ₪ (נומינאלי).
הבנק טוען, כי הנתבע (להלן: "הנתבע" או "הערב" או "עו"ד כפיר"), הינו אחד מבין שני ערבים, שחתם על כתב התחייבות להבטחת הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מהחייב העיקרי בגין ההלוואה, ולפיו התחייב הערב לשלם לבנק לפי דרישה ראשונה, את כל סכומי הכסף המגיעים או שיגיעו לו מהחייב העיקרי בגין ההלוואה, בצירוף ריבית, הוצאות ועמלות, אשר לא יסולקו על ידי החייב העיקרי בהתאם לתנאי כתב ההתחייבות.
הבנק טוען, כי פנה לנתבע בדרישה לתשלום חובו של החייב העיקרי, מכוח ערבותו, ברם הערב לא נענה לדרישה ולא סילק את יתרת החוב. באשר לערב השני, מר גיל שגיא (להלן: "שגיא" או "הערב הנוסף"), שהינו אחיינו של עו"ד כפיר, נטען כי הלה הגיע עם הבנק להסדר ביום 9.1.2008, והופטר מערבותו תמורת 25 אלף שקלים.
לטענת הבנק, לאחר מתן האישור על מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי במסגרת תיק ההוצל"פ, נסללה הדרך להגשת התביעה דנן נגד הערב.
בתמיכה לתביעתו, צירף הבנק את פסק הדין שניתן נגד החייב העיקרי ביום 17.7.03 במסגרת ת"א 2580/02, ולפיו קיבל בית המשפט את התביעה לאחר שנדחתה בקשת הרשות להתגונן וחייב את החייב העיקרי בתשלום הסך של 13,968 ₪ בגין יתרת החוב בחשבון העו"ש, בצירוף ריבית בשיעור שיהיה נהוג אצל הבנ', החל מיום 1.7.02 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, חויב החייב העיקרי לשלם לבנק סך של 103,858 ₪ בגין היתרה הבלתי מסולקת של 3 הלוואות שניטלו מהאחרון, בתוספת ריבית בשיעור שיהיה נהוג אצל הבנק, החל מיום 14.8.02 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף הוטל על החייב העיקרי לשלם לבנק הוצאות משפט בסך של 3,142 ₪ + מע"מ, שכ"ט עו"ד בסך של 9,965 ₪ והוצאות מסירה בסך 118 ₪ (להלן: "התביעה נגד החייב העיקרי"). עוד צורפו לתביעת הבנק, כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה מיום 15.11.00, דף פירוט אשראי שקלי לחשבון נכון ליום 16.5.08, חישוב ריבית בנקאית, הבקשה לביצוע פסק הדין ע"ס 103,858 ₪ קרן ליום 14.8.02 ממנה הופחת סכום משוערך ע"ס 24,181 ₪ בגין התשלום בו נשא הערב הנוסף, וכן החלטת ראש ההוצל"פ מיום 23.05.07 בדבר מתן אישור על מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי שניתנה בהעדר תגובה מטעם הערבים.
הבנק דוחה בשתי ידיו את טענת הנתבע, לפיה היפר כלפיו הבנק את חובת הגילוי והיידוע בדבר מצבו הכספי האמיתי של החייב העיקרי. לגרסת הבנק, הנתבע היה מודע למצבו הכלכלי של החייב העיקרי ולאי פירעון חובותיו במעמד החתימה על כתב הערבות, שכן החייב העיקרי והערב היו שותפים במשרד לעריכת דין. הערב הודה בריש גלי בתצהיר התומך בבר"ל, כי החייב העיקרי אף גרם להתדרדרות המשרד המשותף והכפלת חובותיו לבנק. הערב לא הביא כל ראיה המוכיחה, כי החייב העיקרי היה במצב כלכלי רעוע במועד החתימה על הערבות והוא נסמך בהקשר זה על העובדה, שכנגד החייב העיקרי נפתח תיק איחוד כשש שנים לאחר חתית הערבות. בטרם החתימה על כתב הערבות הוסבר היטב לערב על מה הוא חותם ; ניתן בפניו גילוי מלא של כל הפרטים והנתונים אשר מחובת הבנק לגלותם, והערב אף אישר קבלת מידע זה בחתימתו על טופס 'גילוי מידע לערב יחיד או מוגן' ; הערב קיבל לידיו עותקים מהמסכים שנחתמו על ידו ; כמו כן נמסרו לערב דיווחים שוטפים בנוגע לערבותו ולאי עמידת החייב העיקרי בהחזרי ההלוואה בגינה ניתנה ערבותו. אמנם, העתקי מכתבי הדיווח לערב לא אותרו על ידי הבנק, אולם יש בפנינו הודאה של הערב בחקירתו הנגדית, לפיה הוא היה בקשר יומי ושוטף עם הבנק ואף קיבל תיקים לטיפולו בהם נתן ייצוג לבנק.
הבנק שולל את טענת הערב בדבר אי משלוח הודעות מהבנק בדבר אי עמידת החייב העיקרי בהחזרי ההלוואה לאחר חתימתו של האחרון על מסמכי ההלוואה והערבות. לגרסתו, מכתבים אלה נשלחו לכתובת הערב, כפי שנמסרה לבנק על ידי הערב עצמו. כן עלה מעדותו של הערב, כי הוא זומן על ידי סגן מנהל הסניף, מר צחי דקל, כבר בשנת 2001 והודיע לו כי החייב העיקרי רימה את הבנק שעה שמכר רכב שהיה אמור לשעבדו כבטוחה נוספת להלוואה ללא קבלת הסכמתו של הבנק לכך, דבר המלמד כי הערב ידע אף ידע, שהחייב העיקרי אינו עומד בהתחייבויותיו כלפי הבנק בכל הקשור להחזר ההלוואה. לטענת הבנק, גם אם תתקבל טענת הערב בדבר אי משלוח הודעות כאמור ע"י הבנק, אין בכך כל רבותא, שכן הערב לא נרתע מלערוב להחזר ההלוואה ולא עשה דבר כדי לפרוע את ההלוואה לבנק, חרף ידיעתו אודות מצבו הכלכלי הקשה של החייב העיקרי ואי עמידתו בהתחייבויותיו כלפי הבנק.