תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
1049-09-14
13/01/2016
|
בפני השופטת:
ריבה ניב
|
| - נגד - |
תובעת/משיבה:
רון מישאל ע.ת.א.א. יעוץ וניהול בע"מ
|
נתבע/:
הבכירה ריבה ניב
|
| החלטה |
לפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר ובקשת רשות להתגונן מפניה.
1.על פי המתואר בכתב התביעה הילוותה התובעת וחברה נוספת בשליטתו של מר ארז אלרואי (חב' ת.נ.ש.א) לנתבע סכום של 250,000$. בהתאם להסכם ההלוואה מיום 11.6.08, התחייב הלווה לפרוע את ההלוואה לא יאוחר מיום 15.8.12 כשהיא צמודה לשערו היציג של הדולר ונושאת ריבית שנתית בשיעור של 8%.
משלא פרעה חרף דרישות ונשנות, הוגשה התביעה כנגד הנתבע, על 692,292 ₪, מחצית מהסכום החוזי- חלקה של התובעת בהלוואה.
2.לטענת הנתבע, (להלן "המבקש") השקיע בשנת 2007 בעסקת נדל"ן בטשקנט שבאובקיסטן וציפה לרווחים גדולים ממנה. לטענתו, היה מצוי בקשרים חבריים עם יריב אלרואי, אחיו של בעליה של חברת ת.נ.ש.א ייעוץ וניהול בע"מ, סיפר לו על העסקה והגיע עמו להסכמה לפיו אותו אלרואי ו/או מי מטעמו יהיו זכאים לרכוש 5% מהמניות בפרויקט תמורת תשלום של 250,000$. ועוד הוסכם כי מר אלרואי הנ"ל יעביר למבקש כספים על החשבון, וככל שירצה לממש את הזכות ישלימו ל-250,000 $ , ואם לאו, יושב לו כספו בצירוף ריבית של 8% לשנה.
3.לגרסתו, בשנת 2008 וקודם לחתימת ההסכם קיבל 500,000 ₪ שמתוכם השיב 150,000 ש"ח. לשיטתו, נחתם ההסכם לבקשת יריב, מבלי שהתובעת היתה מעורבת בו ומבלי שהייתה מאחוריו כל כוונה משפטית- משום שהצדדים ייחסו תוקף רק להסכמות החבריות שהתגבשו ביניהם בעל פה.
4.המבקש מודה כי קיבל מיריב 500,000 ₪, שמתוכם השיב לת.נ.ש.א, בסמוך לקבלת הכספים- 150,000 ₪. לגרסתו, מאז חתימתו על ההסכם העביר ל- ת.נ.ש.א סכום נוסף של 450,000 ₪.
לפיכך, לשיטתו, לא בכדי לא הצטרפה ת.נ.ש.א, שאף היא צד להסכם, לתביעה שהוגשה שש שנים לאחר חתימתו.
לשיטתו, אין ההסכם בין הצדדים מחייב אך גם לו היה בעל תוקף משפטי, לא קיבל מת.נ.ש.א את מלוא סכום ההלוואה וכבר השיב סכום העולה על מה שקיבל.
5.דיון
הכלל הוא כי בשלב זה של ההליך אין בוחנים את המבקש בציציותיו ואף אין בודקים את אמיתות ראיותיו, אלא בודקים אם גרסתו, בהנחה שתתקבל, יכולה להוות משקל נגד לתביעה. ואולם, אם אין לנתבע הגנה משפטית, או אם מתמוטטת הגנתו כמגדל קלפים ומתגלה כ"הגנת בדים", אזי תידחה בקשתו וינתן כנגדו פסק דין:
"כידוע, אין על המבקש רשות להתגונן לשכנע את בית המשפט, בשלב הדיון בבקשה בנכונות טענותיו העובדתיות. כל שעל בית המשפט לברר הוא, אם יהא בטענה לשמש "תריס ומגן מפני התביעה" אם תוכח במשפט "(594/85 איתן זהבי נ' מגרת פד"י מב(1) 721).