תא"מ 8233-10-15 חסן נ' הראל חברה לביטוח

1. התביעה היא לתגמולי ביטוח, שלטענת התובע מגיעים לו מהנתבעת.

לטענת התובע, ביתו הוצף עקב גשמים שירדו ביום 8/1/13. הנתבעת הכירה בחבותה ושילמה לו תגמולי ביטוח לפי ערך שיפוי. לטענתו, על פי הפוליסה הוא זכאי לפיצוי בערך כינון ולפיכך, לאחר שרכש מוצרים שונים לביתו הוא פנה לנתבעת לקבל את ההפרשים המגיעים לו בגין אותן רכישות.

2. לטענת התובע, הנתבעת דחתה את תביעתו, בין היתר בנימוק כי נעשה על ידו ניסיון להונות אותה ולהוציא ממנה תגמולי ביטוח שלא כדין. לפיכך, הגיש את התביעה, בה הוא טוען שעל הנתבעת להשלים את הפיצוי המגיע לו ולשלם לו את הסך של 31,670 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) ובתוספת ריבית עונשית על פי חוק חוזה ביטוח. התובע טוען עוד כי יש לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 10,000 ₪, בגין הטרדה הטרחה ועוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות הנתבעת.

3.הנתבעת טוענת כי העבירה לתובע תגמולי ביטוח לסילוק סופי ומלא של טענותיו לשיפוי ואולם התובע, בניסיון לקבל כספים נוספים על סמך הטענה לערך כינון, דרש סכומים נוספים, כשהוא עושה שימוש בחשבוניות כוזבות על מנת להונותה.

הנתבעת טוענת כי החשבוניות שצורפו לתביעה, ובעיקר אלה שמבית העסק "אורפז", הן חשבוניות כוזבות, וכי התובע הציג אותן בכוונה להונות אותה ולקבל כספים שאינם מגיעים לו על פי דין.

4.הנתבעת טענה כי החשבוניות של "אורפז חשמל בע"מ" הן חשבוניות פיקטיביות, במובן זה שאף אם התובע רכש מוצרים אצל אותו בית עסק, לא היו אלה המוצרים שפרטיהם מופיעים בחשבוניות, אלא מוצרים אחרים שנדרשו לו לעבודתו כגנן. לטענת הנתבעת, מוצרים כגון אלה שפורטו בחשבוניות, כלל אינן נמכרים באותו בית עסק, שהוא, על פי ההגדרה שבראש החשבוניות "בית מסחר לשיווק חומרי חשמל לבניין ותעשייה בסיטונות".

במהלך הדיונים שבפני ובסיכומיה, הפנתה הנתבעת גם לחשבוניות נוספות, שלטענתה מלמדות על ניסיון התובע להונותה.

5.מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן מר אילן עמרם שהוא מנהלו של בית העסק "אורפז".

מטעם הנתבעת העיד מר מוטי בן עטר, שמונה על ידי הנתבעת לחקור בנושא אותן חשבוניות.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

6.שוכנעתי, ברמה הנדרשת להליך שבפני, כי חלות בנסיבות העניין הוראות סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981, הקובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 ב', או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 ב', או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחובתו".