תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 5א(א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג 1973 (להלן: "חוק המכר דירות "), בגין טענה למסירה באיחור של דירה שנרכשה מהנתבעת.
עובדות:
על פי הסכם מכר שנכרת בין הצדדים ביום 28.11.2013, התובעת רכשה מהנתבעת דירה בשטח של 115 מ"ר, בת 5 חדרים, בקומה 7 בבניין מס' X, בפרויקט "DUNE" באשדוד (להלן: "הדירה").
מועד מסירת הדירה על פי הסכם המכר נקבע ליום 31.03.2014. בפועל, הדירה נמסרה ביום 30.7.2014, זאת על פי פרוטוקול מסירה שצורף למסמכי התביעה.
ביום 7.4.2014 ניתן טופס 4 לבניין, על פיו אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה באשדוד הספקת שירותים לדירה, כגון חשמל מים וטלפון. בעקבות כך, שלחה הנתבעת מכתב ביום 9.4.2014,הממוען לבעלה של התובעת, שובל יוסי, בו הודיעה כי נוכח קבלת טופס 4, יש לשלם את יתרת התמורה בגין הדירה, וכן לתאם פגישה באתר לצורך תחילת הליך האכלוס והכנת פרוטוקול מסירה.
ביום 23.4.2014 שלחה התובעת מכתב נוסף למר שובל יוסי בו הודיעה כי הדירה מוכנה למסירה לאחר סיום העבודות, וכי היא ראויה למגורים. באותו יום שילמה התובעת את יתרת התמורה עבור הדירה בסך של 2500 ₪.
ביום 12.6.2014 התקיימה פגישה בדירה בה נכחה התובעת ומהנדס בודק מטעמה, המועסק בטרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ (להלן-טרמינל) . בהמשך נערכה פגישה בדירה עם נציגי הנתבעת, בה נכחו, כפי הנראה, יניב פרץ, מהנדס הפרויקט, וכן מר בנימין.
בחוות דעת שהוצאה מטעם טרמינל ביום 16.6.2014 נקבע כי בדירה קיימים פגמים מסוימים, אשר יש לתקנם, כגון מילוי המישקים שבין האריחים (רובה) עקב התפוררות הרובה, החלפת ריצוף עקב הימצאות חללים מתחת לאריחים עקב הדבקה לקויה בסמוך לוויטרינת הסלון, תיקון של שיפוע לא תקין בחדר מקלחון הורים, החלפת מספר אריחים פגומים בחדר רחצה, תיקוני שפכטל וצבע, החלפת דלתות עקב קילופים ושריטות בחלק מדלתות הפנים, תיקון שיפוע לא תקין ברצפת מסתור הכביסה, החלפת ארון במטבח מתחת לכיריים ועוד. על פי חוות הדעת עלויות התיקון הסתכמו בסך של 21,600 ₪, ובצירוף מע"מ וכן פיקוח הנדסי (10%), הסכום הכולל על פי חוות הדעת עמד על 28,037 ₪.
הנתבעת לא חלקה על קיומם של ליקויים אלה, ונמנעה מלהגיש דוחות כלשהן בנוגע למצב הדירה שנערכו על ידי מהנדסים שהועסקו על ידה בפרויקט זה. בחוות דעתו של אינג' נחום פרמינגר, אשר הוגשה מטעמה של הנתבעת, נקודת המוצא הייתה כי אכן נמצאו בדירה הליקויים האמורים, ואולם על פי חוות דעתו של אינג' פרמינגר, שום דבר מהליקויים הללו, אינו מפריע מלגור בדירה.
טענות התובעת:
התובעת טענה כי רק בחודש יוני 2014, קיבלה את מכתב הנתבעת הנושא תאריך 23.4.2014, בו הנתבעת הביעה את נכונותה למסור את הדירה. עם קבלת המכתב התקשרה התובעת אל הנתבעת וביקשה לתאם מועד לקבלת הדירה. ביום 12.06.14 נערך בדק בית מטעם חברת טרמינל. באותו יום נפגשה התובעת ובעלה עם בנימין, נציג הנתבעת, והציגו בפניו את הליקויים שנמצאו בדירה, והוא טען בפניהם כי נדרשים מספר ימים לביצוע התיקונים, וכי באותם ימים לא ניתן לגור בדירה עקב הצורך בפירוק מרצפות. כאשר הגיעו התובעת ובעלה ביום שישי לפגישה חוזרת עם נציג החברה יניב, הם הבחינו כי בסעיף א' של פרוטוקול המסירה עליהם להצהיר כי אין להם כל טענה או תביעה בקשר עם מועד מסירת החזקה בדירה. התובעת ובעלה סירבו לחתום על המסמך במתכונת זו, ורק לאחר מספר ימים יניב מסר להם כי קיבל אישור מהחברה למחוק את סעיף א' מפרוטוקול המסירה. בפועל, הדירה נמסרה ביום 30.7.2014. התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה לקבלת פיצוי בגין האיחור במסירה, אולם לא קיבלה מענה. מכתבי התובעת צורפו לתצהיר עדות ראשית מטעמה.
התובעת טענה כי משעבר מועד המסירה לפי הסכם המכר, וחלפו להם 60 ימים מתום המועד למסירת הדירה הקבוע בהסכם המכר, על הנתבעת לשלם לה פיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום של 7,800 ₪ בעבור כל חודש איחור, היינו לפי דמי שכירות חודשיים בסכום של 5200 ₪, מוכפלים ב – 1.5, וזאת על פי הוראת סעיף 5א'(א) (1) לחוק המכר דירות.
טענות הנתבעת:
על פי סעיף 21 לחוזה המכר, רשאית הנתבעת לדחות את מועד המסירה לתקופה שלא תעלה על 60 ימים , מכל סיבה שהיא וללא צורך בהנמקה. לכן הנתבעת הייתה זכאית למסור את הדירה עד ליום 30.5.2014.ביום 07.04.14 קיבלה הנתבעת טופס אכלוס (להלן: "טופס 4") מהוועדה המקומית לתכנון ולבניה באשדוד. ביום 09.04.2014 שלחה הנתבעת מכתב אל התובעת, בו ציינה כי התקבל טופס 4 לבניין וכי התובעת רשאית לקבל את החזקה בדירה בכפוף לתשלום מלוא התמורה בגין הדירה.
ביום 23.4.2014 שילמה התובעת את יתרת התמורה עבור הדירה בסך של 2500 ₪, ובעקבות כך הוציאה הנתבעת מכתב נוסף לתובעת הנושא תאריך 23.4.2014 שכותרתו "הזמנה למסירת הדירה", בו נאמר כי הדירה מוכנה למסירה. התובעת הייתה בקשר רציף עם גורמי החברה ולכן הייתה מודעת לעובדה שעליה לשלם את ייתרת התמורה כאמור. התובעת ישבה בחיבוק ידיים מיום 23.4.2014 ועד ליום 12.6.2014, זאת על אף שידעה כי מחובתה לתאם מועד לקבלת החזקה בדירה. ביום 12.6.2014 הוציאה הנתבעת מכתב נוסף לתובעת, לפיו הדירה מוכנה למסירה. התובעת סירבה לקבל את החזקה בדירה ביום 12.6.2014 תוך שהיא מסתמכת על ליקויים מינוריים. ביום 6.7.2014 הוציאה הנתבעת מכתב נוסף לתובעת לפיו הדירה מוכנה למסירה.
למעשה, הדירה הייתה מוכנה למסירה עוד ביום 23.4.2014 ללא כל איחוד מטעם הנתבעת, וברי כי הנתבעת לא צריכה לשאת בתשלום דמי השכירות בגין האיחור הנטען במסירה.
אינג' פרמינגר קבע כי הדירה הייתה ראויה למגורים ביום 12.6.2014, ולפיכך ברי כי היא הייתה ראויה למגורים גם ביום 30.5.2014, 12 ימים קודם לכן. בנוסף ולחילופין, נטען כי התובעת כשלה מלהוכיח את גובה הפיצוי לו היא זכאית משלא הומצאה כל חוות דעת שמאית מטעמה. בנסיבות אלה, יש לקבל את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת לפיה דמי השכירות הראויים עומדים על סכום של 4600 ₪ לחודש.
הכרעה: