לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת (רכב משטרה) בתאונה מיום 7.1.2015. הנתבע מכחיש מעורבות רכב הנתבע בתאונה ובאירועיה.
לגרסת התובעת בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבי הנסיעה ברחוב המלאכה 4 בחולון, רכב הנתבע שחנה בימין הדרך, התפרץ לנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת. נהג רכב התובעת, על מנת למנוע תאונה חזיתית עם רכב הנתבע, סטה לנתיב השמאלי ונפגע על ידי צד ג' מאחור. רכב הנתבע המשיך בנסיעה לחניון הבניין ולאחר שאותר סירב למסור פרטיו עד שנהג התובעת הזדהה כשוטר.
מנגד טוען הנתבע כי לא היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת. לגרסת הנתבע בכתב ההגנה, ביום האירוע היה בדרכו להיכנס לחניון בניין שבבעלותו ברחוב המלאכה 4 בחולון. הכניסה לבניין הייתה עמוסה ולכן החנה את רכבו בצד הרכב ויצא את הרכב, כשבד בבד רכב התובעת שעמד לידו נפגע מרכב צד ג'. הנתבע העיר לנהג רכב התובעת שהוא חוסם את הדרך ועלה למשרדו ונהג רכב התובעת הגיע למשרדו של הנתבע וביקש את פרטיו על מנת שיעיד אודות פגיעת רכב צד ג' ברכב התובעת.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתם פסק דין מכוח סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
שמעתי את עדויות נהג רכב התובעת ועדותו של הנתבע. בחנתי את הראיות שהוצגו, ובכלל זה את טופס ההודעה של נהג התובעת, דו"ח התאונה ודו"ח הפעולה ותמונות הנזק ברכב התובעת, את גרסת הנתבע לתאונה במכתב מיום 12.5.2015 ואת תמונות זירת התאונה שהציג. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה.
אין מחלוקת כי לא היה מגע בין רכב התובעת לרכב הנתבע וכי רכב התובעת נפגע בחלקו האחורי שמאלי על ידי רכב צד שלישי, לאחר שרכב התובעת סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי בו הוסע רכב הצד שלישי. גדר המחלוקת הוא בשאלה האם רכב התובעת סטה מהנתיב הימני בו נסע לנתיב השמאלי בשל כך שרכב הנתבע שחנה במפרץ החניה מימין סטה באורח פתע לנתיב נסיעת רכב התובעת כגרסת נהג התובעת, או שמא רכב הנתבע כלל לא היה מעורב באירוע כגרסת הנתבע. במחלוקת זו, ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת, אולם לדחות את התביעה.
גרסת נהג התובעת לכך שרכב הנתבע הגיח לנתיב הנסיעה הימני ממפרץ החנייה מימין הייתה קוהרנטית וסדורה בעדותו, ואחידה לגרסה שמסר ביום התאונה בהודעה על תאונת דרכים (ת/3) ובדו"ח הפעולה ותרשים אופן התרחשות התאונה בדו"ח הפעולה (ת/4) וכן לגרסה שנמסרה בטופס הדיווח ל"ענבל" (ת/1). לגרסתו האוטנטית של נהג רכב התובעת מיום התאונה אני מייחסת משקל רב יותר מהגרסה הראשונה שנמסרה על ידי הנתבע במכתב מיום 12.5.2015, ארבעה חודשים לאחר התאונה ואותה אני מעדיפה.
תמיכה בגרסתו של נהג רכב התובעת יש בגרסת הנתבע במכתבו מיום 12.5.2015 (להלן: "מכתב הנתבע") בו לצד טענתו כי לא היה מעורב בתאונה ציין כי עצר את רכבו בצד, בשל כך שהכניסה לחניון הבניין במקום בו ארעה התאונה הייתה חסומה ו"בד בבד" רכב שהיה לידו נפגע על ידי רכב שלישי. גרסה זו של הנתבע, בשילוב מיקום התאונה כפי שסומן על ידי הנתבע בעדותו בתמונות זירת התאונה (נ/1) בנתיב הנסיעה הימני סמוך לפני הכניסה לחניון הבניין, תומכים במסקנה כי רכב הנתבע הגיח מצד ימין של נתיב הנסיעה לנתיב הימני כשארעה התאונה בין רכב התובעת לבין רכב צד ג'. הנתבע מאשר במכתבו שעצר את רכב הנתבע בצד בשל עומס התנועה בכניסה לחניון הבניין ברח' המלאכה 4 בחולון, אולם סימן את מקום הימצאות רכב הנתבע בנתיב הימני לפני הכניסה לחניון הבניין וכך אישר גם בעדותו (עמ' 4 שו' 28-29). הנתבע הוסיף במכתבו שבאותו הרגע נפגע לידו רכב התובעת מרכב צד ג', מה שתומך במסקנה כי רכב הנתבע שהיה מימין לנתיב הנסיעה הימני (בצד כגרסת הנתבע במכתבו) עבר לנתיב הנסיעה הימני (במקום בו סומן רכב הנתבע על ידי הנתבע בתמונת זירת התאונה-נ/1) ומתרחשת התאונה בין רכב התובעת לרכב צד ג' בנתיב לשמאלו, כגרסת נהג התובעת.
לא ראיתי לקבל את גרסת הנתבע בעדותו "אני לא יודע שקרה אירוע" (עמ' 5 שו' 9) וכן "אני לא ראיתי שום תאונה" (עמ' 5 שו' 26), העומדת בסתירה לגרסה במכתב הנתבע לפיה בד בבד ראה רכב שלידו נפגע מרכב צד שלישי וכן לגרסתו במכתב מיום 12.5.2015 כי נהג רכב התובעת ביקש את פרטיו לצורך מתן עדות בנוגע לתאונה בין רכב התובעת לרכב צד שלישי, ובהקשר לאירועים במשרדו של הנתבע אני מעדיפה את גרסת נהג רכב התובעת. כן לא ראיתי לקבל את גרסת הנתבע לכך שרכב התובעת היה מאחורי רכב הנתבע וחסם את הכניסה הראשית למוסך שלפני הכניסה לחניון הבניין. הנתבע סימן בתמונת זירת התאונה (נ/1) את מקום הימצאות רכב הנתבע בנתיב הימני המוביל לכניסה למוסך ולחניית הבניין ואישר בעדותו כי היה בנתיב הימני (עמ' 4 שו' 28-29) כשלגרסתו במכתבו מיום 12.5.2015 רכב התובעת היה לידו, היינו בנתיב השמאלי, שאינו נתיב המוביל לכניסה למוסך ולחניון הבניין.
עם זאת, בנסיבות תיק זה הגם שראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת לכך שרכב הנתבע סטה מנתיב החנייה מימין לנתיב הימני בו הוסע רכב התובעת לפני התאונה, לא מצאתי להטיל אחריות על הנתבע בגין נזקי רכב התובעת בתאונה בינו לבין רכב צד ג'.
ראשית, רכב צד ג', שלדברי נהג התובעת אמר לו שראה את סטיית רכב הנתבע ופרטיו צוינו בדו"ח הפעולה לא הובא לעדות, ומחדל זה פועל כנגד התובעת. שנית, נהג רכב התובעת אישר בחקירתו הנגדית כי הוא מבחין ברכב הנתבע יוצא מהחנייה מימין ומשתלב כדי 90% בנתיב הימני כשהוא במרחק של 2 מטרים לערך מאחור (עמ' 3 שו'11, 14). במקום להאט את מהירות נסיעתו ואף לבלום, על מנת לאפשר את השלמת השתלבות רכב הנתבע לפניו, בוחר נהג רכב התובעת לסטות לנתיב השמאלי הגם שלדבריו, בעדותו, הוא מבחין ברכב צד ג' בנתיב השמאלי וזאת מתוך הערכה, שהתבררה כשגויה, כי רכב התובעת יוכל להשלים את המעבר לנתיב השמאלי. נהג רכב התובעת העיד כי בעת התאונה רכב התובעת כבר השלים את המעבר לנתיב השמאלי (עמ' 2 שו' 6-7), מה שאינו מסתבר עם מוקד הנזק ברכב התובעת (דופן אחורי שמאלי) וקיומו של אי תנועה בנוי משמאל לנתיב השמאלי. לא הוצגו תמונות הנזק ברכב צד ג', וקיים קושי בשים לב למוקד הנזק ברכב התובעת ואי התנועה משמאל לקבל את גרסת נהג רכב התובעת בעדותו לכך שרכב צד ג' סטה שמאלה. ואולם, מיקום הנזק ברכב התובעת, בשילוב עדותו של נהג התובעת כי הבחין ברכב הנתבע מגיח מהחנייה משמאל כשהוא כמעט כולו (90%) בנתיב הימני ולפניו, כשרכב התובעת במרחק של שני מטרים וכי רכב התובעת מספיק לסטות לנתיב השמאלי ולהשתלב בנתיב השמאלי (כמעט כולו לאור מיקום הנזק ברכב התובעת), תומכים במסקנה כי נהג רכב התובעת נסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך ולמזג האוויר הגשום שהיה אותה עת וכי בחירתו לסטות לנתיב השמאלי, אף שראה את רכב צד ג', במקום לבלום את רכב התובעת ולמנוע את התאונה, אינה סבירה. נהג רכב התובעת לא ידע לומר באיזה מהירות נסע, פרט לכך שלכך שלדעתו נסע במהירות החוקית. הוא תיאר בעדותו וכן בדו"ח הפעולה מיום התאונה מזג אוויר גשום וכביש רטוב, ומהלך נסיעת רכב התובעת בשים לב למרחק בו הוא מבחין נהג רכב התובעת ברכב הנתבע שנמצא, אליבא גרסתו בעדותו, כמעט כולו בנתיב הנסיעה לפניו ובמקום לבלום ולהאט את מהירות הנסיעה של רכב התובעת, עובר כמעט כולו לנתיב השמאלי תומכים במסקנה כי לא ניתן לקבוע שיציאת רכב הנתבע ממפרץ החנייה מימין לנתיב הנסיעה הימני היא הסיבה המכרעת לתאונה, בבחינת גורם מתערב המביא לניתוקו של הקשר הסיבתי בין התנהגות רכב התובעת לתאונה עם הצד השלישי. היה על נהג רכב התובעת לצפות, כאפשרות סבירה, יציאת כלי רכב ממפרץ החנייה מימין ולהבטיח מניעת סיכון זה במהירות נסיעה סבירה שתתאים לתנאי הדרך ולמזג האוויר. להאט ולבלום במקום לסטות נתיב בו נוסע רכב צד ג', וביתר שאת כאשר רכב הנתבע, לדבריו, השתלב כמעט כולו בנתיב הנסיעה (ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 141,154 (1986).
בנסיבות אלה, לא ראיתי להטיל על הנתבע אחריות לנזקי רכב התובעת בתאונה שבין רכב התובעת לרכב צד ג'.
אשר על כן, התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.