ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' טטיאן ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 12.3.2015.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגות המעורבות כדלקמן:

נהגת רכב התובעת - 40%, נהגת רכב הנתבעות - 60%.

קביעתי יסודה בכך שראיתי לקבל את גרסת נהגת התובעת, ולהעדיפה על גרסת נהגת הנתבעות. עדותה של נהגת התובעת הייתה סדורה וכנה, ממנה התרשמתי ונתתי בה אמון. גרסת נהגת התובעת הייתה אחידה בעדותה ובטופס ההודעה, והיא אף מסתברת עם הנזק בכלי הרכב יותר מגרסת נהגת הנתבעות. רכב התובעת, על פי דו"ח השמאי, ניזוק במוקד צד שמאל. כנף קדמי שמאלי, גריל פגוש קדמי שמאלי ודלת קדמית שמאלית ניזוקו ובתמונות הרכב, נראים סימני חיכוך בצד שמאל קדמי של הרכב מלפנים לאחור. רכב הנתבעות, על פי דו"ח השמאי, ניזוק לאורך צד ימין, פגוש קדמי כנף קדמי ימני ודלתות קדמית ואחורית ובתמונות נראים סימני חיכוך מהפגוש הקדמי לאחור לאורך צד ימין של הרכב ומעיכת הפח בכנף הימני קדמי. מיקום וסוג הנזק בכלי הרכב מסתבר עם גרסת נהגת התובעת לפיה במהלך סטיית רכב התובעת לנתיב השמאלי, במהירות גלישה ולאחר עצירה, הגיח רכב הנתבעות שהוסע בנתיב השמאלי במהירות מאחור ופגע ברכב התובעת. רכב הנתבעות, אליבא עדות נהגת הנתבעות, הוסע בנסיעה רציפה עד למקום בו ארעה התאונה והקדים את רכב התובעת. אילו רכב התובעת סטה במפתיע לנתיב נסיעת רכב הנתבעות כשרכב הנתבעות, על פי עדות נהגת הנתבעות, מקדים את רכב התובעת, הייתה צריכה להיות פגיעה נקודתית בצד רכב הנתבעות ונזק בפינה שמאלית קדמית של רכב התובעת, ולא סימני חיכוך לאורך צד ימין של רכב הנתבעות מהפגוש הקדמי לאחור וסימני חיכוך בחלק הקדמי שמאלי עד לדלת הקדמיתברכב התובעת.

לא ראיתי לקבל את גרסת נהגת הנתבעות בעדותה לכך שלאחר התאונה הוסע רכב הנתבעות לאחור, משמדובר בעדות כבושה שלא בה זכרה בטופס ההודעה.

משהגעתי לכלל מסקנה כי רכב התובעת החל בסטייה שמאלה בטרם הגיע רכב הנתבעות, אני מטילה על נהגת הנתבעות אחריות לתאונה, אף שנסעה בנתיבה. זכות הקדימה אינה זכות מוחלטת. היה על נהגת רכב הנתבעות להבחין ברכב התובעת שהחל בהשתלבות לנתיב נסיעתה, להאט ואף לבלום כדי למנוע פגיעה בין כלי הרכב, ולא להסתמך על הרמזור הירוק בכיוון נסיעתה מבלי לתת את הדעת לרכב התובעת ומכאן אחריותה לתאונה. עם זאת, משהתאונה ארעה במהלך השתלבות רכב התובעת לנתיב נסיעת רכב הנתבעות, ובטרם השלים רכב התובעת והשתלב במלואו בנתיב זה, יש לנהגת התובעת, אף היא, אחריות לתאונה, וזאת לעמדתי בשיעור מופחת משל נהגת הנתבעות.

אשר לנזק, אינני מקבלת את התביעה בנוגע להוצאות גרירה וימי השבתה בהיעדר תשתית ראייתית להוכחת רכיבים אלה ושיעורם. כן אינני מקבלת את התביעה בגין נזקי רכב התובעת בגין מגן ימני (בסך 81 ₪) ובגין ירידת ערך במוקד צד שמאלי של רכב הנתבעות (1.75%) לאור קיומן של תאונות קודמות במוקדים אלה ואי הצגת תשתית ראייתית לתיקון הרכבין ירידת ערך במוקדים אלה.

לאור כל האמור ובהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי בתביעה העיקרית, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 10,787 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, אגרת בית המשפט ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55%. בתביעה שכנגד הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד סך של 6,553 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, אגרת בית המשפט ששולמה, שכר העדה שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכומים לעיל אינם שלובים והם ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

פוטרת את התובעת ואת התובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה בתביעה ובתביעה שכנגד.