תא"מ 62567-07-14 א.ע. דוד מרכז האלומיניום בע"מ נ' אלקיאל אחזקה וסימון כבישים בע"מ ואח'

התובעת סיפקה לנתבעות 1 ו-2 (להלן יכונו יחד: הנתבעות) טובין מסוג אלומיניום. לטענת התובעת נותרו הנתבעות חייבות לה 52,370 ₪, שבגינם הוגשה התביעה נגדן. כן הוגשה התביעה נגד הנתבע 3 כבעלים ונגד הנתבע 4 כדירקטור אצל הנתבעת 2, וזאת בעילה של הרמת מסך.

אין מחלוקת שהטובין סופקו לתובעת וכי הנתבעות לא שילמו בגינם. לטענת הנתבעות חלק מלוחות האלומיניום שסיפקה התובעת קיבלו קורוזיה ולפיכך הן אינן חבות במלוא הסכום. לטענת הנתבעים 3 ו-4 אין מקום להרמת מסך כלפיהם.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

אין למעשה מחלוקת שהתובעת סיפקה לנתבעות או מי מהן אלומיניום בהיקפים כפי שתבעה בכתב התביעה. בהתאם לנתונים שהובאו בפניי, הנתבעת 1 (להלן: אלקיאל אחזקה) הזמינה אלומיניום מהתובעת ב- 2 הזדמנויות: ביום 19/6/13 (נספח ג1 וג2 לכתב התביעה) וביום 4/10/13 (נספח ד1 וד2 לכתב התביעה) ולכאורה נותרה חייבת כ- 38,000 ₪. הנתבעת 2 (להלן: אלקיאל תשתיות) הזמינה אלומיניום בהזדמנות נוספת בסך של כ- 14,000 ₪ (עמ' 6, ש' 11).

משלא שילמה הנתבעת 1 עבור האלומיניום שסופק ושיק שנתנה חולל 'אכ"מ'; ומאחר שהנתבעת 2 ביקשה להזמין אלומיניום, נתנה הנתבעת 2, אלקיאל תשתיות, במועד האספקה של ההזמנה השלישית בידי התובעת 3 שיקים שלימים חוללו 'מוגבל חמור'.

השיקים צורפו כנספחים ה'- ו' לכתב התביעה: שיק על סך 13,000 ₪ משוך בידי אלקיאל אחזקה ז"פ 20/6/14, שחולל אכ"מ; שיק על סך 13,000 משוך בידי אלקיאל תשתיות ז"פ 20/7/14, שחולל מוגבל חמור; שיק על סך 13,000 ₪ משוך בידי אלקיאל תשתיות ז"פ 20/8/14, שחולל מוגבל חמור; שיק על סך 13,370 ₪ משוך בידי אלקיאל תשתיות ז"פ 20/9/14, שחולל מוגבל חמור.

סכומם הכולל של השיקים עומד על 52,370 ₪ הוא סכום התביעה.

בדיון מיום 7/7/15 אישר בא כח הנתבעים כי אם לא נפרעו שיקים שהם, החוב בגינם אינו מוכחש (עמ' 1, ש' 21). על הדברים חזר בשנית (עמ' 1, ש' 28) אלא שביקש לחלק את החוב בין הנתבעות לבין עצמן על-פי ההזמנה שביצעה מי מהן ושלל הרמת מסך כלפי הנתבעים 3 ו-4 (עמ' 1, ש' 20).

עיון בכתב ההגנה מעלה כי מעבר לטענות כלליות שנטענו בעלמא מבלי שהובאה כל גירסה עובדתית חלופית, למעשה לא שללו הנתבעות את עצם החוב בכתב ההגנה מטעמן. גם תצהירו של הנתבע 3 אינו מגלה כל טענה נגד עצם החוב מעבר לטענה כללית להעדר חבות ורק בדיון ההוכחות העלה הנתבע 3 לראשונה טענה ספציפית הנוגעת לטיב האלומיניום שסופק. בעקבות אותה גירסה טען שלא חלה חובה לפרוע מלוא החוב.

בהתאם לעדותו של הנתבע 3 התובעת התחייבה לספק לו אלומיניום "50-50" שמאושר במע"צ (עמ' 7, ש' 1) אלא שהתברר שהאלומיניום שסופק צובר קורוזיה עם הזמן (עמ' 7, ש' 2). לכן טען שיש להפחית סכום מסויים מהחוב שישקף את הליקוי בטובין (עמ' 7, ש' 4).