אלדן תחבורה בע"מ נ' יפרח ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 6.1.2016 בה מעורב רכב הנתבעות ובגדרה נתבעים נזקי הרכב בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה בתוספת שכר טרחת שמאי. 

אין מחלוקת כי ארעה תאונה. קיימת מחלוקת בנוגע לנסיבותיה והאחריות להתרחשותה.

לגרסת נהג רכב התובעת במהלך נסיעת רכב התובעת בנסיעה ישרה בנתיבה במתחם חניה באזור התעשייה "תפן", רכב התובעת שהיה בחנייה מימין לנתיב הנסיעה ולפני רכב התובעת פנה פתאום מהחניה שמאלה ופגע ברכב התובעת, אשר על מנת למנוע את התאונה סטה לנתיב הנגדי.

מנגד לגרסת נהגת רכב הנתבעות (הנתבעת 1) רכב הנתבעות לא היה בחנייה. כשרכב הנתבעות החל בפנייה שמאלה בכביש דו סטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, רכב התובעת שהגיע מאחור עקף את רכב הנתבעות משמאל ופגע בו.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדים, בחנתי את הראיות ובכלל זה את טפסי ההודעה, הנזק ברכב התובעת ותמונות זירת התאונה ועל יסוד כל החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה להטיל את האחריות לתאונה על נהגת רכב הנתבעות, אולם לקבוע אשם תורם לנהגת רכב התובעת בשיעור של 20%.

מעדותן של שתי הנהגות עולה כי התאונה ארעה בכביש דו סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, כאשר הנתיב בו היו כלי הרכב של הצדדים לפני התאונה משמש גם לחנייה (עמ' 1 שו' 17 ועמ' 3 שו' 16-18) וכי התאונה ארעה בנתיב הנגדי כשרכב הנתבעות פנה שמאלה. קיימת מחלוקת בשאלה האם רכב הנתבעות פנה שמאלה, לאחר שהיה בעצירה מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת (כגרסת נהגת רכב התובעת) או באם רכב הנתבעות החל לפנות שמאלה, לאחר שעצר ואותת, ורכב התובעת עקף אותו משמאל (כגרסת נהגת רכב הנתבעות). במחלוקת זו, ראיתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת.

נהגת רכב תובעת העידה עדות קוהרנטית ועקבית. גרסתה לתאונה בעדותה הייתה אחידה לגרסה שנמסרה בטופס ההודעה מיום התאונה והיא נתמכת במוקדי הנזק ברכב התובעת. גרסת נהגת רכב התובעת בטופס ההודעה (ת/1) היא גרסה אותנטית מיום התאונה ואני מייחסת לה משקל רב יותר מהגרסה שנמסרה על ידי נהגת רכב הנתבעות בטופס ההודעה (נ/1) שמועדו מיום 18.5.2016, למעלה מארבעה חודשים לאחר התאונה. ביתר שאת כאשר נהגת רכב הנתבעות העידה כי מסרה דיווח ביום התאונה (עמ' 3 שו' 28) ודיווח זה לא הוצג. בנוסף, גרסת נהגת רכב הנתבעות לפיה לפני שפנתה שמאלה, ראתה את רכב התובעת מאחור כשהוא "רחוק", מעוררת קושי. נהגת רכב הנתבעות אמדה את המרחק בין רכב הנתבעות לבין רכב התובעת שהגיע לגרסתה מאחור, כשתי משאיות, כשהחלה לפנות שמאלה (עמ' 3 שו' 10) אלא שלא היה לה הסבר איך ממרחק כזה מצליח רכב התובעת להגיע מאחור ולעקוף את רכב הנתבעות כשהוא, לאור מוקד הנזק ברכב התובעת, מקביל לרכב הנתבעות (עמ' 3 שו' 14).

זאת ועוד, הנזק ברכב התובעת תומך במסקנה כי רכב הנתבעות פנה שמאלה, לנתיב הנגדי, כשרכב התובעת היה במקביל לו ומשמאלו. על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, רכב ניזוק בצד קדמי ימני, כאשר כנף קדמית ימנית וצלחת נוי הוחלפו ובתמונות הנזק נראה רכב התובעת עם סימני פגיעת מעיכה בכנף קדמית ימנית מעל הגלגל. לא הוצגו תמונות הנזק ברכב הנתבעות, ומחדל זה פועל נגדן ואולם, מוקד הנזק ברכב התובעת וסימני מעיכת הפח בכנף ימנית קדמית, לצד היעדר סימני נזק בחזית רכב התובעת, אינם מסתברים עם גרסת נהגת רכב הנתבעות לכך שרכב הנתבעות כבר החל בפנייה שמאלה כשרכב התובעת שעקף אותו משמאל פגע בו. גרסה שהייתה מתאפיינת בנזק בחזית רכב התובעת שלא נראה. סביר יותר, לאור מוקד הנזק ברכב התובעת, כי רכב הנתבעות פנה שמאלה כשרכב התובעת היה במקביל אליו ולשמאלו.