תא"מ 60009-01-15 מוסך ברק אור בע"מ נ' מלכי

לפניי תביעת שיבוב שהגישה התובעת, כמבטחת רכב, כנגד הנתבעת בטענה לנזקי רכוש שנגרמו לרכבה במסגרת תאונת דרכים בין רכבי הצדדים, ומכח זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה וכן בשאלת שיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת. להלן נברר את הסוגיות השנויות במחלוקת.

טענות הצדדים

1.בתביעת שיבוב זו טוענת התובעת, כי הרכב המבוטח אצלה נפגע ביום 29/5/14 על ידי רכב הנתבעת מאחור בשל אי שמירת מרחק, ונגרמו לו נזקים אשר הוערכו בחוות דעת שמאי בסך של 13,954 ₪. התובעת פיצתה את מבוטחה בהתאם לתנאי הפוליסה בסך של 11,400 ₪ ושילמה בעבור שכ"ט שמאי סך נוסף של 448 ₪.

2.הנתבעת הכחישה את אחריותה לתאונה. לטענתה, התאונה לא אירעה בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, וכי זו לא פגעה ברכב התובעת כלל. אלא שהמדובר בתאונה מבוימת שכן נהג רכב התובעת עצר בצורה פתאומית ויצא מהרכב והתחיל לצעוק לנתבעת לחנות בצד לנוכח טענתו כי רכבו נפגע כביכול. הנתבעת עצרה והרכב צולם בזמן אמת, ואף השוטרים שנכחו במקום ראו שאין פגיעה. עוד הוסיפה, כי לנהג רכב התובעת לא היה ביטוח, וכן, כי סכומי הנזק מופרזים וחוות דעת השמאי מטעם התובעת מוכחשת על ידה.

דיון והכרעה

3.המחלוקת שבין הצדדים סבה הן סביב שאלת האחריות לעצם התרחשות התאונה, והן באשר לשאלת הקשר הסיבתי ושיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת. תחילה יש לקבוע את זהות האחראי לתאונת הדרכים והאם הוכחה רשלנות הנתבעת, ורק לאחריה, ככל שאכן תוכר אחריות הנתבעת, ידון יסוד הנזק כתנאי שני מצטבר לאחריות בנזיקין.

האחריות לתאונה

4.בעדותו בפניי, תיאר נהג רכב התובעת את שארע בזמן שלטענתו נפגע הוא מאחור על ידי רכב הנתבעת. עדותו היתה אמינה ומהימנה עליי, ולפיה ניכר כי זה נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעת, ולפיכך עצר את רכבו וביקש את פרטי הנתבעת. זו טענה בפניו, כי אין לה ביטוח ואינה יכולה להרשות לעצמה את הפגיעה הזו והציעה לו תשלום במקום. משזה סרב להצעתה נמנעה היא מלמסור לו את פרטיה עד אשר אילצוה השוטרים, שחלפו במקום, לעשות כן. בחקירתו הנגדית העיד הוא, כי הבחין בסימן של מכה בחלק האחורי של רכבו, אם כי לא היה זה משהו רציני, כטענתו.

5.אף הנתבעת העידה, כי נהג רכב התובעת יצא מרכבו והחל לצעוק עליה שפגעה היא בו מאחור, אך לטענתה לא התקרבה היא אליו. לגרסתה, זהו ניסיון להפיל עליה "תיק", וכי נהג הרכב היה בקריזה איומה במקום עד שכמעט הכה את השוטרים. טענות אלו של העדה לא נמצאו אמינות או מהימנות עליי והינן תמוהות בלשון המעטה. זו לא ידעה אף להסביר מדוע היה זה שדווקא נהג התובעת הוא אשר קרא לשוטרים להתערב. בהמשך אישרה והודתה, כי לא היה לה ביטוח ולא טסט לרכב, ואף כי אין ביכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום הפיצוי הנדרש. נראה, כי זוהי הסיבה בגינה מתכחשת היא לאחריותה לתאונה ואין בשאר טענותיה כל ממש.