תבל לוגיסטיקה בע"מ ואח' נ' עמבאלו ואח'

בעניין: מחיקת התביעה שכנגד ולחילופין חיוב התובע שכנגד בהפקדת ערובה 

1.ביום 27/1/16 הגישה המבקשת נגד המשיב ללשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 3,500 ₪ המבוססת על שטר אשר נמשך מחשבונו של המשיב לפקודת המבקשת בתמורה לשירותי שילוח אותם נתנה המבקשת למשיב. שירותי השילוח נועדו להעביר מיטלטלין ורכב השייכים למשיב ולאשתו באותה עת מארה"ב לישראל. לטענת המבקשת, המשלוח הגיע ליעדו ביום 12/8/13 והסכם השילוח נחתם ביום 13/8/13.

2.המשיב הגיש התנגדות שהתקבלה בכפוף להפקדה של מלוא סכום השטר בהחלטתי מיום 19/9/16. עוד קבעתי באותה החלטה כי לאחר ביצוע ההפקדה יוכל המבקש להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. המבקש ביצע את ההפקדה והגיש ביום 30/11/16 תביעה שכנגד על סך 5,445 ₪. במסגרת התביעה שכנגד טען המשיב כי המבקשת גבתה ממנו ביתר סך של 5,445 ₪ מעבר לסכום המוסכם.

3.בהתאם להחלטתי מיום 30/11/16 נקבעה ישיבת הוכחות ליום 16/5/17 בתביעה ובתביעה שכנגד. המבקשת נדרשה להגיש תצהירי עדות ראשית עד 15/1/17 והמשיב עד 1/3/17. כמו-כן הוריתי לצדדים לשלם את הפרשי האגרה והמחצית השנייה של האגרה מיד, כתנאי לקיום הדיון בתביעות שהגישו.

4.המבקשת ביקשה וקיבלה אורכה להגשת תצהירי עדות ראשית וכתב הגנה בתביעה שכנגד עד 15/2/17, אך הגישה את כתב ההגנה רק ביום 2/4/17 ותצהיר עדות ראשית רק ביום 10/4/17.

5.ביום 10/4/17 הוגשה הבקשה שבפניי למחיקת התביעה שכנגד בשל התיישנות, העדר עילה, שיהוי הגורם נזק ראייתי, אי תשלום אגרה ותביעה טורדנית או קנטרנית. נטען כי כידוע בתביעות הנוגעות להובלת מטען בינלאומי, מועד ההתיישנות הוא שנה אחת. לכן התביעה שכנגד הנוגעת לעסקה שנעשתה לפני למעלה משלוש שנים, התיישנה. אין עילת תביעה שכן העסקה בוצעה לטובת גב' שושנה עמבאלו, שאין לה כל טענה כנגד המבקשת ולמיטב ידיעת המבקשת, היא והמשיב גרושים. עוד נטען כי המשיב לא רשם את כתובתו בתביעה כנדרש בתקנה 9(2) לתקנות סד"א. טענת השיהוי מבוססת על כך שלא ניתן טעם סביר לשיהוי ונגרם למבקשת נזק ראייתי שאינו בר ריפוי. טענת הטורדנות מבוססת על העובדה שהתביעה שכנגד הוגשה רק לאחר שהמבקשת הגישה נגד המשיב תביעה בגין עסקה מאוחרת. הבקשה החלופית לחייב את התובע שכנגד בערובה בהתאם לתקנה 519(א) מנומקת בגובה התביעה וסיכויי התביעה הקלושים. עוד נטען כי אם התביעה שכנגד תידחה והתובע שכנגד יחוייב בהוצאות, ספק אם המבקשת תוכל להיפרע ממנו.

6.ביום 25/4/17 הוגשה תגובת המשיב. במענה לטענת ההתיישנות נטען כי התביעה שכנגד אינה תביעה שעניינה הובלת טובין אלא תביעה כספית וחוזית שאין לה כל קשר למוביל הימי. עוד נטען כי בהתאם לפסיקת בית המשפט המחוזי יש להבחין בין המוביל המבצע את ההובלה לבין משלח בינלאומי המתאם את העברת הטובין לארץ. במקרה שלפנינו, המבקשת היא משלח ואין להחיל לגביה את פקודת הובלת טובין בים. במענה לטענת העדר היריבות, נטען כי המבקשת היא זו שהציעה למשיב לרשום את הרכב על שם שושנה שהיתה אז עולה חדשה. עוד נטען כי כל הקבלות הנוגעות לרכב הן על שמו של המשיב, לרבות חשבונית מס' 122 שצורפה לתצהיר הנתבעת. המשיב הוא זה שנשא בתשלומים ולכן רשאי לתבוע בגין גביית יתר. טענת השיהוי היא סתמית וכללית שכן המבקשת לא מפרטת איזה נזק ראייתי נגרם לה. התביעה שכנגד באה לעולם מיד עם הגשת תביעת המבקשת, כאשר טענת הקיזוז עלתה בהתכתבות קודמת. באשר לאגרה, המשיב שילם את אגרת המחצית השנייה ו/או ישלמה במועד.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה על כל ראשיה מהטעמים שיפורטו להלן.

8.הפקודה להובלת טובין בים קובעת בסעיף III 6 פטור מאחריות למוביל ימי אלא אם התביעה הוגשה לבית המשפט תוך שנה ממועד מסירת הטובין. כפי שנקבע בע"א (ירושלים) 2239/08 הפניקס נ' כץ ואח' אליו הפנה ב"כ המשיב, יש להבחין בעניין זה בין החברה שנותנת את שירותי השילוח לבין המוביל הימי ולא להחיל את הוראות הפקודה להובלת טובין בים על חברת השילוח. דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה שלפנינו בו ב"כ המבקשת לא טרח כלל להסביר לאיזה הוראת חוק הוא מתכוון ומדוע יש לראות את המבקשת כמוביל ימי. לכן אני דוחה את טענת ההתיישנות.