בפני בקשה לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין.
הרקע והעובדות הצריכות לעניין
1.רכב התובעת נפגע בתאונת דרכים שבה היו מעורבים רכבי הצדדים.
2.בטרם הוגש כתב הגנה, הוגשה הודעת המבקשים (להלן: הנתבעים) בה נטען כי ניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה במסגרת תיק תא"מ 30802-09-14 בבית משפט השלום בקריות (להלן: התביעה הראשונה), בה הוכרעה המחלוקת. לאור האמור, ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה.
3.המשיבה (להלן: התובעת) טענה בתגובתה, כי מאחר שניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה, לא היה דיון בפועל לגופו של עניין, או דיון בכלל. לפיכך, לא מדובר בהתדיינות כפולה באותה פלוגתא שאותה מבקש כלל ההשתק למנוע, אלא מדובר בהתדיינות ראשונה בתיק זה. בנסיבות אלה, לגישת התובעת, לא היה לה "יומה בבית משפט" ואין די בדרישה פורמאלית בלבד לקיומה של התדיינות, מקום שזו לא התקיימה בפועל.
עוד טענה התובעת, כי אין לראות בתביעה הראשונה כהליך מחייב לצורך הכרעה בתיק דנן, שכן לא נקבע ממצא לעניין האחריות, על בסיסו ניתן לקבוע מי מהנהגים אשם בהתרחשות התאונה. אליבא דתובעת, הימנעות מלהתגונן בתביעה הראשונה אינה מעידה בהכרח על הודאה בטענות הצד שכנגד.
4.הנתבעים הגישו תשובה לתגובה, בה נטען כי על פי ההלכה הפסוקה, פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ובהעדר הגנה יכול ליצור השתק פלוגתא. עמדת הנתבעים היא כי התובעת יכלה לבקש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בתביעה הראשונה, ככל שסברה כי ניתנה הכרעה שגויה, במקום להגיש את התביעה דנן.
דיון והכרעה
5.לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה והתשובה אני קובעת כי במקרה דנן, חל מעשה בית דין ולכן, דין התביעה להידחות, הכל כפי שיפורט להלן.
6.בית המשפט העליון קבע בברע"א 2237/06, בנק הפועלים בע"מ נ. רלה וינשטיין [08.03.09] מפי כב' השופטת נאור כי:
"כאמור, אציע לחברי גם דרך חלופית שתוצאותיה דומות לתוצאות החלתו של השתק פלוגתא: הלכה היא שכאשר המחוקק מתווה דרך מסוימת להתדיינות, תתנהל ההתדיינות בהכרח בדרך שנקבעה ... קיימת מניעות להעלות טענות שחובה היה להעלותן בהתדיינות קודמת בין הצדדים וחליפיהם. רעיון זה של מניעות בא לידי ביטוי גם בפסק הדין ב-ע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 8.9.2005), שם נקבע כי בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול וצריך היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי קודם בין בעלי הדין ולא עשה כן. כך עולה גם מדבריו של השופט א' מצא ב-ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 741:
"למערער הייתה שעת כושר להשמיע את טענתו ולהביא ראיות להוכחתה. משנסתיימו ההליכים בלא שעשה כן, הריהו מנוע מלפתוח בהתדיינות חדשה, שמטרתה לעורר מחלוקת בפלוגתאות שכבר יש לגביהן הכרעה שיפוטית. מטרתו המעשית של השתק פלוגתא היא למנוע מבעל דין, שהיה לו 'יומו בבית המשפט', להטריד את בעל דינו בהתדיינות חוזרת באותו עניין שכבר הוכרע ביניהם במשפט הראשון."
[ההדגשות שלי – ר.ה.]
על פי הלכה זו, המבוססת על הלכות קודמות של בית המשפט העליון, די באפשרות להעלאת טענות בהתדיינות קודמת, כדי לחסום את דרכו של בעל דין מלהשמיע טענותיו בהליך מאוחר יותר. בעל דין שבוחר שלא להשמיע טענות להוכחת עמדתו, מנוע מלפתוח בהליך חדש שבו יעמיד לדיון את אותה מחלוקת בדיוק.
7.אין חולק כי כאשר בעל דין מגיש כתב התביעה, זכאי בעל הדין שכנגד – בהתאם לתקנות - להגיש הגנתו. משבחר נתבע שלא להגיש כתב הגנה, אין ספק כי קיימת לתובע זכות לקבל פסק דין בהעדר כתב הגנה, ובמקרים מסויימים הוא למעשה אף חייב לעשות כן, כדי למנוע את מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.
8.כידוע, מקום שמחמת טעות לא מוגש כתב הגנה וניתן פסק דין על בסיס כתב התביעה בלבד, מאפשר הדין לנתבע להגיש בקשה לביטול פסק הדין במועדים הקבועים בחוק. בהתאם להלכה הרווחת, בקשה כזו תיבחן בחיוב ובית המשפט נוטה לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בתנאים שייקבעו.
9.בתגובתה טענה התובעת כי:
"10. המסקנה היחידה שאולי יהא שניתן להסיק ממחדלה של התובעת היא, לכל היותר, הסכמתה לתוצאה מסוימת, לאמור, שתובעת תזכה בסעד המבוקש במסגרת אותה תובענה (ולא בתביעה אחרת כמו במקרה דנן...).