תא"מ 53258-06-14 רובין נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

תביעה בגין נזקים לרכב בתאונת דרכים.

1.לטענת התובע, הוא נסע ברכבו הפרטי בשדרות ירושלים ביפו, בנתיב השמאלי מבין שניים. לפתע חש במכה מעברו הימני, והבחין באוטובוס של הנתבעת שסטה לתוך נתיבו, והמשיך בדרכו. לאחר שהאוטובוס עצר בתחנה הבאה, עצר התובע לידו, בא בדברים עם נהג האוטובוס שבחן יחד עמו את נזקי כלי הרכב, אך חזר לרכבו ונסע מן המקום. לטענת התובע, נגרמו לו נזקים בצדו הימני של הרכב, בעיקר במראת הצד שנתלשה, ושריטות רבות בדופן הימנית של הרכב. נזקו הישיר, נטען, הוא של 7,064 ₪ תיקון הרכב, שכר טרחת שמאי, ועגמת נפש.

2.הנתבעת מכחישה את הנזק. נהג האוטובוס, מר יעקב הרפז, אישר כי התובע עצר ליד האוטובוס שבו נהג וטען כי רכבו נפגע. עם זאת גורס מר הרפז כי לא שמע כל חיכוך בין כלי הרכב, וכך גם נוסעי האוטובוס, וגם כאשר ירד מן הרכב לא זיהה שפשופים בצד האוטובוס (כאשר שפשוף שאותר מקורו בתאונה קודמת, נטען) או סימן כחול כצבעו של האוטובוס, שדבק ברכב הנתבע, אף שאישר כי זיהה בו שפשופים לאורך צדו הימני ופגיעה במראת הצד שלו.

3.הנהגים נחקרו בדיון היום ודבקו בעמדותיהם. הגיעה אפוא עת הכרעה.

4.דין התביעה להתקבל. בניגוד למצב הרגיל שבו על בית המשפט לבחון אם נהג פלוני או שמא אלמוני אחראי לתאונה, כאן עסקינן במצב שבו הנתבע מכחיש כליל את קרות התאונה. בית המשפט מתבקש בידי הנתבעת לבחור בין שתי עמדות קוטביות: כי התאונה אירעה כפי שיטת התובע; או שהתובע משקר, ניזוק בידי אחר (שכן אין חולק כי ברכבו היו השפשופים נכון למועד העימות עם נהג הנתבעת), והחליט לנסות לייצר יש מאין אחריות של הנתבעת לנזק שברכבו, על ידי עצירת רכבו ליד רכב הנתבעת והעלאת טענת שווא באשר לתאונה שאירעה.

5.הבחירה בין שתי הגרסאות פשוטה. עדותו של המבקש הייתה מהימנה, הוא לא ניסה לטעון לדברים שלא ידע, לא ניסה לייחס אשם לנתבעת מקום שלא היה צריך לעשות כן, והשכיל להשיב באורח סדור לחקירה הנגדית הממצה. בנוסף, הרי שהתמונות מן האירוע מתיישבות היטב עם גרסתו, ולא עם גרסת הנתבעת. אכן, דופן ימין ברכבו רוויה בשריטות. המראה הימנית, הגבוהה יחסית (שכן מדובר ברכב שטח) – ניכר שנחבטה. מן העבר האחר, תמונה של האוטובוס שאותה צילם כוללת לא רק שריטות בגובה נמוך, היכולות להתיישב עם השריטות ברכב התובע (אף שאת השריטות באוטובוס מייחסת הנתבעת לתאונה קודמת), אלא שניתן לראות בבירור שריטה רחבה, ישרה, וארוכה (בתמונה ניתן לראות רק את ראשיתה, כ-40 ס"מ לערך). גובהה של שריטה זו – גם בעין בלתי מקצועית וללא חוות דעת מודד, נראה כמתיישב עם גובה המראה הימנית של רכב התובע. כאשר נתבקש נהג הנתבעת לבאר את מקור שריטה זו או את השאלה האם אין זה נכון כי יש התאמה בין הנזקים, ביכר הוא שלא להשיב במישרין. בכל אלה יש כדי לאשש את גרסת התובע. אעיר כי תמיהות שונות ומינוריות שהעלה ב"כ הנתבעת באשר ליציבות הגרסה נבחנו בידי, אך לא מצאתי בהן עוצמה לקעקוע גרסת התובע.

6.מן העבר האחר, גרסת הבדיה שהעלתה הנתבעת רחוקה מלהניח את הדעת. ברור שקיימת אפשרות עיונית שאדם ינסה לייחס את נזקיו לגורם בעל כיס עמוק; אולם ספק כיצד עלה בידי התובע להצליח לאתר אוטובוס שדופנו השמאלית נחזית כתמונת מראה ממש של דופנו הימנית של רכב התובע, על מנת לממש את זממו הנטען.

7.חשוב לציין: נהג הנתבעת לא ידע לשלול את אפשרות קיומה של התאונה. הוא סירב, בלהט, להסכים ליטול על עצמו אחריות לתאונה שאין לו ידיעה כי הוא אחראי לו. ניתן להבין ללבו. בהחלט אפשר גם שבזמן אמת הוא לא היה ער כלל ועיקר לכך שרכבי הצדדים התחככו זה בזה, ומכאן סירובו לקבל על עצמו אחריות. אולם הראיות שהוצגו, וגרסת הנתבעת בנסיבות אלה, מובילות לקביעת אחריותה לתאונה.

8.התביעה מתקבלת אפוא, במובן זה שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את נזקו הישיר (והוא בלבד) בסך 7,064 ₪, שכ"ט שמאי בסך 814 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, ואגרה בסך 379 ₪.