מור נ' טיב טעם רשתות בע"מ

לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪.

בחודש ספטמבר 2006 חתמו התובע, עו"ד קרני מור (להלן: "התובע" או "עו"ד מור") והנתבעת חברת טיב טעם רשתות בע"מ (להלן: "טיב טעם") על הסכם שכר טרחה. על פי ההסכם, יפעל עו"ד מור להשגת רישיון עסק לסניף טיב טעם ברחוב בן יהודה 130 בתל אביב. בהסכם נקבע כי תשלומים בסך כולל של 40,000 ₪ יועברו לידי עו"ד מור בעבור פעולותיו בהשגת רישיון העסק, וסכום נוסף, חד פעמי, של 40,000 ₪ ישולם עם קבלת רישיון העסק. עו"ד קרני ייצג את התובעת בהליכים שונים הקשורים למתן רישיון העסק לסניף החברה המוזכר וביום 24.3.2008 הושג עבור טיב טעם רישיון זמני לניהול הסניף. ההיתר הזמני עמד בתוקפו עד פברואר 2010. ביום 26.10.2010 הושג רישיון עסק קבוע לסניף בבן יהודה 130. במקביל לפעולותיו הנוגעות לסניף בבן יהודה 130, נשכר עו"ד קרני לייצג את טיב טעם במספר הליכים נוספים הקשורים לסניפים אחרים של טיב טעם בתל אביב. התובע טיפל וייצג את טיב טעם בוועדת ההתנגדויות בנוגע לסניף ברחוב דיזינגוף 199 ולסניף ברחוב דיזינגוף 302 ובעבור כל אחד מהתיקים קיבל תשלום בסך 10,000 ש"ח. התובע ייצג את טיב טעם גם בהליך ועדת ערר של סניף טיב טעם ברחוב בן יהודה 199 וקבל עבור ייצוג זה 15,000 ₪. בכל ההליכים הנזכרים לא נחתם הסכם שכר טרחה בין עו"ד קרני לבין טיב טעם. בשנת 2009 פנתה עורכת הדין קארין אפל, עורכת דין שכירה בטיב טעם (להלן: "אפל"), וביקשה מהתובע לייצג בהליך משפטי פלילי הקשור להפעלת סניף בן יהודה 181 ללא רישיון עסק.

טענות הצדדים

הצדדים חלוקים בשאלת תשלום שכר הטרחה הן בעניין הסניף בבן יהודה 130 והן לעניין הסניף בבן יהודה 181.

בן יהודה 130

• התובע טוען הוא זכאי לשכר הטרחה המוסכם בסך 40,000 ₪ כבר מרגע קבלת ההיתר הזמני, באשר לטענתו היתר זה היה ריכוז של כל האישורים שקיימים והיו צריכים להתקיים מבחינת טיב טעם, והסיבה לאי הוצאת ההיתר הקבוע הינה חיצונית וקשורה לבעיות רישוי של הבניין עצמו אשר אין להן כל נגיעה לסניף האמור, ובעיות שהטיפול בהם היה תחת אחריותו של בעל הבניין. לשם חיזוק גרסתו בעניין זה הביא התובע לעדות את האדריכל גבי נבון שפעל במקביל לתובע להוצאת הרישיון בתפקידו כאדריכל. לטענת התובע, אין לפרש את ההסכם כאילו התשלום הנוסף של 40,000 ₪ הם מעין "בונוס" ומותנים בהגשת רישיון קבוע מכמה טעמים: ראשית טוען התובע כי פרשנות כזו חוטאת הן ללשון החוזה והן לאומד דעת הצדדים. התובע טוען כי לשון החוזה מורה כי הוא עוסק בטיפול משפטי גלובלי שאינו תלוי תוצאה כנגד תשלום גלובלי. לגבי אומד דעת הצדדים טוען התובע כי הוא היחיד מבין מי שהיה נוכח בעת כריתת ההסכם שמסר את גרסתו, והתובעת לא טרחה להביא את בעלי התפקידים הרלוונטיים מטעמה באותה עת. התובע טוען גם כי מנסחת החוזה הייתה טיב טעם ועל כן חל בענייננו הכלל לפיו הפרשנות תהיה לרעת המנסח.

• התובע טוען כי לאחר שבעל הבניין טיפל בחריגות הבנייה ונפתח הפתח להוצאת רישיון עסק, הוא לא עודכן בכך, מאחר שטיב טעם ידעה כי הוא כבר סיים את הטיפול ברישוי עוד במעמד הוצאת ההיתר הזמני, והוא ממתין לשכרו. לטענתו, אי העדכון אינו נובע, מאי סדר עקב החלפת הבעלות, מאחר שהבעלים החדשים של הנכס ערכו בדיקת נאותות ואף הכירו אותו מההליך בבן יהודה 181.

• לטענת התובע, הטיפול בהשלמת ההליכים לקבלת רישיון עסק החלו באפריל מיד לאחר שבעל הבניין הודיע כי סיים לטפל בחריגות הבנייה. לטענתו, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לכך שהיה צורך בטיפול משפטי נוסף מעבר לזה שביצע עובר לקבלת רישיון העסק הזמני. לטענתו, לא הובאו ראיות להשקעה הרבה (המוכחשת לשיטתו) שהשקיע מנהל הכספים של הנתבעת, עדי כהן. עוד טוען התובע כי הטיפול בעניין השימור שבו עסק כהן לגרסתו, אינו משפטי ולא קשור כלל לתפקידו של עו"ד מור. הוא מוסיף וטוען כי נושא השימור היה ידוע כבר בשלב מתן ההיתר הזמני ועוסק באופן שבו בחרה הנתבעת להציג את המקררים בסמוך לחלון הראווה והמיקום שבו בחרה הנתבעת לאחסון פסולת.

• לטענת טיב טעם, לשון הסכם לעניין בן יהודה 130 ברורה: שלושה תשלומים עבור הטיפול השוטף, ועוד תשלום כבונוס, על הצלחה בהשגת רישיון קבוע. לטענתה, נטל הראיה לעניין התקיימות התנאי המקים את הזכות לבונוס הוא על התובע. לטענתם, התובע לא הוכיח את זכאותו לבונוס ולא הוכיח כי פעולות שביצע היו הגורם לקבלת רישיון העסק הקבוע.