לפני תביעה כספית.
התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום שיווק מערכות אלקטרוניות וחשמליות. הנתבע היה בעברו מנהל ובעלים לשעבר של התובעת. לטענת התובעת, החל מיום היווסדה ועד לשנת 2010 היא נוהלה בידי הנתבע וביום 31/8/10 מכר הנתבע את מניותיו בתובעת לחברת היפרטרוניקס במסגרת הסכם פירוק השותפות. עוד טוענת התובעת כי הנתבע היה הגורם אשר ניהל בפועל את התובעת, כולל ביצוע הזמנות, השתתפות במכרזים וניהול שוטף. בהסכם פירוק השותפות נערכה רשימת חובות והוסכם כי הצדדים יכסו אותם בחלקים שווים. לטענת התובעת, במסגרת עבודתו בתובעת טיפל הנתבע בהזמנת ציוד מחב' המרכז לתקשורת אופטית בע"מ במטרה לספק לחברת חשמל ציוד אופטי בהתאם למכרז שהוצא על ידה. התובעת טוענת כי במסגרת הזמנה זו הנפיקה חברת המרכז לתקשורת אופטית חשבונית ע"ס כולל של 24,076 ₪ בגין 40 יח' מגשר סיב אופטי 5 מ' בעלות 119 ₪ ליחידה, 40 יח' מגשר סיב אופטי 2 מ' בעלות 110 ₪ ליחידה ו 95 יח' מגשר סיב אופטי בעלות 123 ₪ ליחידה. התובעת טוענת כי בשל טעות בהזמנה שמקורה לא ידוע ביטל הנתבע שיק של התובעת אשר ניתן למרכז לתקשורת אופטית בע"מ עבור הסחורה ובמקביל נותרה הסחורה בידי הנתבע. עם עזיבתו של הנתבע את התובעת הוא הותיר בידיו מבלי לדווח על כך לאיש את הסחורה האמורה. לטענת התובעת, המרכז לתקשורת אופטית הגישה כנגדה את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ובמסגרת הליך זה גילתה התובעת כי הסחורה מצויה בידי הנתבע. עוד טוענת התובעת כי רק לאחר דין ודברים, הסכים הנתבע להשיב לידי ב"כ התובעת את הפרטים הבאים : 40 יח' מגשר סיב אופטי 2מ' ו 55 יח' מגשר סיב אופטי 3 מ'. יתרת ההזמנה, דהיינו 40 יח' מגשר סיב אופטי 5מ' ו40 יח' מגשר סיב אופטי 3מ', לא הושבו לתובעת. התובעת שילמה לחברת המרכז לתקשורת אופטית בגין השטר סך של 20,000 ₪ במסגרת הסדר פשרה וכן השיבה את הסחורה אשר התגלתה בחזקת הנתבע. לטענתה, נגרם לה נזק בסך 20,000 ₪ אותם נאלצה לשלם לחב' המרכז לתקשורת אופטית, היא נאלצה לשאת בשכ"ט עו"ד בסך 7722 ₪ בגין הליך ההתנגדות לביצוע שטר וכן שילמה למנהלה את אובדן זמנו בסך 2000 ₪. עוד טוענת התובעת כי הנתבע מכר את הסחורה שנטל ממנה ללא רשות ושילשל את הרווח לכיסו ומשכך חב לה הנתבע אף בגין הסכום אותו הייתה אמורה לקבל בגין הסחורה מחברת החשמל, בסך 12,697 ₪. סך הכול העמידה התובעת את נזקיה ע"ס של 42,419 ₪ אותם על הנתבע, אשר גרם להם בהתנהלותו להשיב אליה ומכאן תביעתה.
הנתבע טען כי חבות התובעת נוצרה עת בוטל השטר ביום 10/1/09 ולפיכך בהתאם להוראות הסכם פירוק השותפות אין לו חבות או אחריות נוספת לחובות החברה במועד זה שלאחר פירוק השותפות. משכך, טוען הנתבע כי התביעה עומדת בסתירה להסכם פירוק השותפות. עוד טוען הנתבע כי התובעת מבקשת לחייב אותו במעמדו כעובד בה , אך אינה מציינת אף לא אחת מן העילות המתירות הרמת מסך שכן עשה כל מעשיו בהיותו אורגן התובעת. לטענת הנתבע, התובעת נוהלה אף בידי מר נוימן אשר היה מנהל הכספים של התובעת וזה פעל במרמה להוציא כספים מהתובעת בזמן השותפות עמו. לטענתו הוא העביר את ההזמנה אשר התקבלה מחברת החשמל, כמות שהיא לידי המרכז לתקשורת אופטית והיה זה מר נוימן אשר ביטל את השיק בהתאם להוראת הנתבע לאחר שחברת חשמל החזירה לתובעת חלק מהסחורה שלא התאימה להזמנתה. לטענת הנתבע הוא פנה בכתב ובע"פ למרכז התקשורת האופטית, אך ללא הואיל. הנתבע טוען כי עם פירוק השותפות, הוא נטל עמו את הסחורה אשר חזרה על מנת לשמור עליה עד בוא העת לשם השבתה, היות וצפה כי ינקט הליך משפטי בגינה. הנתבע טוען עוד כי חברת החשמל החזירה אך חלק מהסחורה ולא את כולה ומה שנותר אצלה שולם לתובעת. משכך, לא מגיע לתובעת דבר בגין חלק זה של הסחורה. לטענת הנתבע, הוא השיב את הסחורה אשר היתה אצלו מיד עם דרישה והתובעת מנסה להתעשר על חשבונו שלא כדין. לטענת הנתבע ביצעה התובעת שינויים במסמכים אשר הציגה לבית המשפט, על מנת להקשות על איתור המסמכים של ההזמנה מחברת החשמל וכל זאת כדי להתעשר ולא במשפט ולפיכך יש לדחות כנגדו את התביעה.
דיון :
מקור החיוב :
טוענת התובעת כי חובו של הנתבע הוא בגין סחורה אשר הזמין הנתבע מעם חברת מרכז התקשורת האופטית עבור חברת החשמל, הזמנה אשר התגלתה כשגויה ובעקבות זאת בוטל השיק אשר יצא מטעמה של התובעת אל מרכז התקשורת האופטית, אך הסחורה נותרה במחסני התובעת ונלקחה בידי הנתבע. לטענת התובעת, לאחר שנקלעה להליך משפטי בגין השיק אשר בוטל ונאלצה לשלם את תמורתו לחברת מרכז התקשורת האופטית, השיב הנתבע לידי בא כוחה חלק מהסחורה והותיר בידיו חלק ממנה. בעליה של התובעת, מר נוימן העיד על כך שבוצעה הזמנה שגויה (ת/1) , סופקה סחורה אך זו לא התאימה לאשר נדרש בידי חברת החשמל. עדותו בעניין זה לא נסתרה גם בחקירתו הנגדית. מר נוימן העיד כי לא הוא אשר ביטל את השיק שניתן למרכז התקשורת האופטית וכי לו היה יודע בזמן אמת על אשר התרחש , היה פותר את הבעיה בעת התרחשותה ולא מניח לשיק שיחולל ולתובעת שתיתבע בגינו (ראה עמ' 7 שורות 13-15 לפרוטוקול). מר נוימן הבהיר בעדותו כי הנתבע הוא זה אשר ביטל את השיק וגרם לכך שהתובעת נתבעה בבית המשפט בגינו ויתרה מזו, מר נוימן הבהיר כי הנתבע סירב לבקשת מר צציס מטעמה של התובעת לערוך פרוטוקול רישום מסודר של כמות הסחורה אשר הושבה על ידו ובעקבות האמור נדרש בא כוחה של התובעת לקבל לידיו את הסחורה וכך התגלה כי נותרה בידי הנתבע יתרת סחורה בשיעור 40 יחידות שוות ערך לסך של 12,697 ₪ (ראה עמ' 7 שורות 24-29 לפרוטוקול). מר צציס אישר את הדברים בעדותו (עמ' 9 שורות 11-14 לפרוטוקול). מר צציס העיד כי לאחר מכן הוזמנה שוב סחורה עבור חברת חשמל , הפעם מחברת סי. אי. פי , הסחורה במלואה הועברה לחברת החשמל וזו שילמה עליה לתובעת בניכוי קנס בגין איחור במסירת ההזמנה. אותו איחור נבע כמובן מהשתלשלות העניינים כפי שתוארה עד כה בידי עדי התובעת. נציג חברת החשמל , מר זואשנין, אשר זומן בידי הנתבע דווקא ואף הוא נחקר בפני בית המשפט, אישר כי מלוא הסחורה כפי שהגיעה מהתובעת, הושבה במלואה לתובעת שכן לא הייתה זו הסחורה אשר נדרשה על ידה, מבלי שהארגזים נפתחו בחברת החשמל. לאחר מכן בוצעה הזמנה חדשה מעם התובעת אשר התקבלה במלואה ואף שולם בגינה (ראה עמ' 11 שורות 28-32 לפרוטוקול). מר זואשנין אישר כי התובעת נקנסה בגין האיחור בהספקת ההזמנה נשוא התובענה (נ/3).
עדי התובעת ואף העד מטעמו של הנתבע-מר זואשנין, הציגו איפוא גירסה אחידה אשר הותירה רושם מהימן, באשר לאופן התנהלות הדברים. הנתבע הוא אשר העביר הזמנה שגויה, זו סופקה לתובעת, הנתבע הורה על ביטול השיק שניתן לספק – חברת המרכז לתקשורת אופטית ואת הסחורה שהוחזרה מחברת החשמל נטל לחזקתו. רק לאחר שהחלו הליכים משפטיים , הוברר כי הנתבע מחזיק בסחורה נשוא ההזמנה וזה השיב אך חלק ממנה לידי התובעת והותיר בחזקתו חלק אחר.
שלא כעדי התובעת ועדותו של מר זואשנין, הותירה עדות הנתבע רושם בלתי מהימן. הנתבע חמק ממתן תשובה ברורה אפילו לשאלה מה היה תוכנה של ההזמנה אותה העביר לספק- המרכז לתקשורת אופטית. לטענתו, אמור היה הספק להבין לבד, מכוח היותו עוסק בתחום, מה מבוקש בידי חברת חשמל כי התובעת תספק לה, אף ללא ציון כמויות וציוד ספציפיים בהזמנה (ראה עמ' 12 שורות 25-32 לפרוטוקול). ברור כי הדברים אינם עולים בקנה אחד עם התנהלות תקינה של מי שאמור להעביר לספק הזמנה מדויקת וזהו עיקר עיסוקו אצל התובעת.
הנתבע טען כי לא הוא זה אשר ביטל את השיק אשר יצא אל המרכז לתקשורת אופטית, כי אם מר נוימן עשה זאת. אלא שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדותו שלו כי "חיים נוימן לא ידע 99 אחוז מהעבודה שאנו היינו עושים. הוא ידע לחתום על השיקים, ידע לעשות הנהלת חשבונות ולקבל את הכספים מהבנקים" (ראה עמ' 14 שורות 8-10 לפרוטוקול). כאמור בהתאם לעדותו של מר נוימן לא הוא זה אשר ביטל את השיק למרכז לתקשורת אופטית וכי לו היה יודע על כך, היה מסדיר את העניין והדבר לא היה מגיע להליכים משפטיים (ראה עמ' 7 שורות 13-15 לפרוטוקול).
גם הסבריו של הנתבע, מדוע הותיר את הסחורה אצל התובעת מבלי להשיבה לספק, לאחר שהוברר כי אינה תואמת את ההזמנה, היו מגומגמים ובלתי הגיוניים כלכלית. הנתבע טען כי ניסה מספר פעמים לפנות אל הספק וזה לא בא לקחת את הסחורה. עוד טען הנתבע כי לא ניתן לשלוח לספק את הסחורה, כל עוד הספק מחזיק בשיק של התובעת. על רקע העובדה כי השיק בוטל, אין כלל הגיון בגרסה זו, מה גם שהיא לא גובתה בכל אסמכתא דוגמא העתק המכתב לספק או עדות מטעמו של הספק עצמו.
זאת ועוד, הנתבע אשר מודע היטב לחוב התובעת ולהתנהלות בכל הנוגע להזמנת חברת חשמל, אינו טורח כלל לידע אי מי מהתובעת ואף לא את מר נוימן שותפו לניהול, בדבר החוב האמור או השיק שבוטל וברשימת החובות אשר ערכו הצדדים כנספח להסכם פירוק השיתוף ביניהם , חוב זה כלל אינו מוצא את ביטויו. הנתבע אשר נשאל על כך, מספק הסבר כלל לא סביר לעניין זה וטוען כי אין מדובר בחוב של התובעת (ראה עמ' 14 שורות 1-10 לפרוטוקול). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי בידי הספק שיק של התובעת אשר בוטל ובידי התובעת מצויה באותה העת, סחורה שסיפק הספק.
גם הסבריו של הנתבע מדוע עם פירוק השותפות, נטל את הסחורה של המרכז לתקשורת אופטית אתו, תמוהים ביותר. "כשלקחתי את החפצים שלי, ראיתי את הקרטונים ולקחתי אותם איתי, ולא הביתה כפי שטענו, אלא למחסן אחר של חברה אחרת וחיכיתי שיבוא היום וידרשו אותם..." (ראה עמ' 14 שורות 18-20 לפרוטוקול). הדברים אינם עולים בקנה אחד עם ההגיון ולא ברור מכוח מה נוטל הנתבע לחזקתו סחורה שכל כולה שייכת לאחר. העובדה כי הסחורה הייתה בחזקתו של הנתבע מספר שנים אינה מעלה ואינה מורידה מכך שלא הייתה לנתבע כל זכות מלכתחילה ליטול אותה לחזקתו.
זאת ועוד, כאשר נשאל הנתבע האם נטל את מלוא הסחורה שהתקבלה מהספק הוא משיב באורח מפליא כי "אני לא יודע, לא זוכר כלום". כאשר מקשה עליו ב"כ התובעת בחקירה ומבהיר לו כי הסחורה שהוחזרה לידי ב"כ התובעת, חסרה מספר רב של פריטים שנעלמו ומבקש לדעת היכן הם והנתבע משיב "או שנעלמו, או שנשארו במחסן ... זה דבר שקרה לפני 7 שנים ולא זכור לי" (ראה עמ' 14 סיפא עד עמ' 15 שורה 4 לפרוטוקול). ברור כי גרסה זו של הנתבע לא ניתן לקבל.
הנתבע ניסה לסבר את האוזן וטען כי לא יתכן שהותיר את שארית הסחורה אצלו לצורך מכירתה או עשיית רווח כלכלי לעצמו, שכן מדובר בציוד ספציפי שלא ניתן לעשות בו שימוש, אלא במסגרת ההזמנה אשר לשמה הונפק. הדבר כלל אינו מתיישב עם המציאות, שכן ברור כי התובעת יכולה הייתה לעשות שימוש באותו ציוד על נקלה. כאשר הוציאה חברת החשמל הזמנה חדשה, הייתה התובעת יכולה לספק לה את מה שכבר היה ברשותה (ונלקח בידי הנתבע) מעם המרכז לתקשורת אופטית ולהזמין רק את מה שחסר כדי להשלים את ההזמנה מהספק הנוסף סי. אי. פי. תחת זאת נאלצה התובעת להזמין הכול מחדש מחב' סי.אי. פי. עבור חברת החשמל. כך שלא ניתן לקבל הטענה של הנתבע כי יתרת הסחורה שנותרה בחזקתו, אין לה ערך.
מכל המקובץ עולה כי יש לדחות גרסת הנתבע לפיה השיב את כל הסחורה אשר נטל לידי התובעת ולא נותר עוד דבר בחזקתו ולחייבו בהשבת תמורתה לתובעת ובפיצוי התובעת על הנזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע.
הנתבע טען כי היות ופעל כאורגן של החברה והיות והתובעת לא העלתה כל טענה באשר להרמת מסך, הרי שאין כל יריבות בינו לבין התובעת. נוסחו העדכני של סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999 קובע כי רק במקרים חריגים, כאשר עושה היחיד שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, באופן שיש בו על מנת להונות נושה או לפגוע בתכלית החברה, אזי ניתן ליחס חובה של החברה לבעל המניות בה. לשם כך, על התובע המבקש להרים את מסך ההתאגדות להניח תשתית עובדתית מבוססת ואיתנה, על מנת לשכנע את בית המשפט לנקוט בסעד דרסטי זה. אלא שאין זה המקרה אשר לפני. אין זה חובה של החברה שאותו מבקש גורם חיצוני ליחס במקום לחברה התובעת, לנתבע שהיה מאורגניה. מדובר בחבות של הנתבע עצמו ולא של התובעת. יוער בבחינת למעלה מן הצורך כי ניתן היה על נקלה להרים את מסך ההתאגדות לו אכן היה צורך בכך שכן התנהלות הנתבע עונה בהחלט להרשאה אשר ניתנה לבית המשפט מעם המחוקק, לעשות כן ככל שהדבר יראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין. לפיכך את טענת הנתבע בדבר העדר יריבות בינו לבין התובעת יש לדחות.
טענה נוספת אשר הייתה בפי הנתבע היא כי מלוא חובות החברה ערב פירוק השותפות פורטו בהסכם הפירוק והוא עמד בחבותו לפי ההסכם במלואה. החבות אשר מבקשת התובעת ליחס לו אינה חלק מאותו ההסכם ולכן אין לחייבו בדבר נוסף על האמור בהסכם פירוק השותפות. טענה זו אין בידי לקבל. הנתבע מבקש לאחוז בחבל בשני קצותיו- מחד טוען הנתבע כי פרע את כל החובות בהתאם להסכם ומאידך הוא עצמו אשר ניסח את ההסכם בצוותא עם שותפו, לא הכניס את החוב האמור לתוך ההסכם למרות שידע עליו היטב ולא טרח לידע עליו את מר נוימן ולו ברמז. מר נוימן העיד בעניין זה ועדותו מהימנה עלי ונתמכה אף בעדות מר צציס, כי שניהם נדרשו לחיפוש מעמיק במסמכי התובעת, על מנת להבין כיצד זה אירע ששיק של התובעת בוטל, בגין מה ניתן וחשוב מכל , היכן היא הסחורה אשר סופקה בגין אותו שיק שבוטל. משכך, אף טענה זו של הנתבע אני דוחה.
הנתבע טען להשתק פלוגתא שכן לטענתו היה מקום כי התובעת אשר שילמה לחברת המרכז לתקשורת אופטית את סכום השיק שבוטל, היתה צריכה להגיש כנגדו הודעת צד ג'. משלא עשתה התובעת כן, היא מושתקת, כך לטענת הנתבע, מתביעה כנגדו בגין הסכום אותו שילמה. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה אשר כבר נדונה, בהתקיימם של ארבעה תנאים. ראה האמור בע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, נד (1) 642. לקיומו של השתק פלוגתא נדרשים: זהות בפלוגתא, דיון בה, הכרעה בה תוך קביעת ממצא פוזיטיבי וחיוניות ההכרעה בה. ראה בע"א 9245/99 ארנון ויינברג נ' משה אריאן נח (4) 769. לא ניתן לאמר כי הפלוגתא אשר לפני זהה לתביעה השטרית אשר נדונה בין התובעת לבין חברת המרכז לתקשורת אופטית. שם נדונה תביעתה השיטרית של חברת המרכז לתקשורת אופטית ולא ניתן לאמר כי היא הוכרעה תוך קביעת ממצאים פוזיטיביים בעניינה שכן הצדדים הגיעו לכלל הסכם פשרה לפיו תשלם הנתבעת לתובעת סך של 20,000 ₪ כנגד השטר אשר בוטל. לפני מתנהלת תביעת התובעת בגין אותם נזקים שגרם הנתבע בהתנהלותו ולפיכך לא קיימת זהות בפלוגתא, לא נערך בה דיון בעבר ומטבע הדברים היא אף לא הוכרעה תוך קביעת ממצאים פוזיטיביים. מכאן שיש לדחות טענת הנתבע באשר להשתק פלוגתא.