תא"מ 51453-11-12 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח ואח'

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") כתוצאה מתאונה עם רכב בבעלות נתבע 2 (להלן: "הנתבע") שהיה מבוטח על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). התאונה ארעה ביום 5.01.12 שעה שרכב הנתבע נכנס לצומת במופע רמזור אדום ופגע ברכב התובעת. התביעה הועמדה על סך של 62,455 ₪ לפי חוות דעת שמאית.

2.לא הייתה מחלוקת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע. המחלוקת הייתה בין הנתבעים בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. טענת הנתבעת הייתה כי לא הנתבע הוא זה שנהג ברכב של הנתבע בזמן התאונה, וכי אותו אדם שנהג ברכב - מר ניסים גוקמן (להלן: "ניסים") לא היה מורשה לעשות כן לפי תנאי הפוליסה שהוגבלה לנהיגת הנתבע ובת זוגו בלבד. טענה זו נתמכה בדיווח שמסרו הנתבע וניסים מיד לאחר התאונה בשיחת טלפון לנציג הנתבעת. הנתבעת הוסיפה כי גם אם תתקבל גרסת הנתבע כי הוא זה שנהג ברכב, היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח נוכח המרמה בה נהג הנתבע שעה שמסר גרסה אחרת אודות הנהג בזמן התאונה.

3.הנתבע טען כי הוא זה שנהג ברכב וניסים ישב במושב האחורי ולפיכך הוא הגיש הודעת צד ג' כנגד הנתבעת אשר סירבה להכיר בחובתה כמבטחת. לדבריו, כשיצא מהרכב לאחר התאונה - דרך חלון דלת הנהג לאחר שהדלת לא נפתחה - ניגש אליו אדם מבוגר, נהג רכב התובעת, וצעק עליו על אופן נסיעתו. באותה עת הוא סבר כי הוא נכנס לצומת במופע ירוק ועל כן הם התווכחו אודות האחריות לתאונה. לאחר מכן הם פינו את כלי הרכב ממרכז הצומת והחליפו פרטים. הנתבע ציין כי במועד החלפת הפרטים נכח במקום בנו של נהג רכב התובעת.

4.לדברי הנתבע, מאחר ובמועד התאונה היה תלוי ועומד כנגדו הליך פלילי בבית המשפט לתעבורה בגין נהיגה בשכרות, הוא חשש כי מעורבות המשטרה בתאונה תשפיע על חומרת עונשו בהליך הפלילי. משכך, הוא סיכם עם ניסים כי הוא יציג בפני הנתבעת מצג לפיו ניסים הוא זה שנהג ברכב. ואכן, הנתבע התקשר לנתבעת והעביר את השיחה לניסים שתיאר את התאונה. באותה שיחה נאמר לו כי נוכח העובדה כי ניסים נהג ברכב, אין כיסוי ביטוחי לתאונה. למחרת, הוא שב למקום התאונה לעמוד על נסיבות התרחשותה ואז הבין כי טעה והוא התקשר לנתבעת וציין כי הוא זה שנהג ברכב במועד התאונה וכי האחריות לתאונה רובצת לפתחו.

5.הנתבע הצטייד עם עדותו של ניסים אשר תמך בגרסתו. בנוסף, מאחר ונהג רכב התובעת לא יכול היה להעיד בשל כך שמאז התאונה הוא עבר אירוע מוחי, הצטייד הנתבע עם עדותו של בנו של נהג רכב התובעת (להלן: "הבן") אשר הגיע למקום התאונה 10 דקות לאחר התרחשותה. הבן ציין כי הוא ניגש לאביו לוודא שמצבו טוב, וזה הפנה אותו אל הנתבע להחלפת פרטים. הוא רשם את הפרטים על גבי פיסת נייר אך היא אינה בידו שכן הוא השליך אותה לאחר שקיבל את כספי הביטוח. בחקירתו הנגדית אישר כי אביו היה מצוי בהלם אך היה ברור לו מדברי אביו כי הנתבע הוא זה שנהג ברכב.

6.הנתבעת הגישה שלוש שיחות טלפון שביצע הנתבע לנתבעת. הראשונה מיד לאחר האירוע בה ציין הנתבע כי ניסים נהג ברכב. במהלך שיחה זו נציג הנתבעת שוחח עם ניסים אודות התאונה, ובסוף השיחה אמר הנציג לנתבע כי בנסיבות אלו אין כיסוי ביטוחי מאחר והפוליסה מכסה רק אותו ואת אשתו. בשיחה השנייה, בחלוף כשעה מהשיחה הראשונה, התווכח הנתבע עם נציג הנתבעת בדבר היקף תחולת הפוליסה גם על נהגים נוספים וטען כי נהג רכב התובעת הוא זה שאשם בתאונה. בשיחה השלישית שהתקיימה בחלוף כ-24 שעות ציין הנתבע בפני נציג הנתבעת כי "אתמול היו קצת אי הבנות... מתוך לחץ, בלאגן..." והוא ביקש לציין כי האשמה לתאונה אכן רובצת לפתחו. בהמשך השיחה הוא גם ביקש לתקן את גרסתו וציין כי הוא זה שנהג ברכב והגרסה שנמסרה על ידו ביום הקודם הייתה בשל "בלבול".

דיון והכרעה

7.אין אפוא מחלוקת כי הנתבע וניסים מסרו, כל אחד מהם, שתי גרסאות סותרות בדבר זהות הנהג במועד התאונה: גרסה אחת במסגרת השיחה לנתבעת מיד לאחר התאונה, כששניהם סיפרו שניסים נהג ברכב. הם חזרו על כך באותה שיחה מספר פעמים והנתבע עמד על גרסה זו גם לאחר שנציג הנתבעת ציין בפניו כי בנסיבות אלו אין כיסוי ביטוחי. הגרסה השנייה אותה מסר הנתבע לנתבעת יום לאחר התאונה ובה דבק במסגרת ההליך המשפטי, בכתב הגנתו ובעדותו, ולפיה הנתבע הוא זה שנהג ברכב. בגרסה זו גם דבק ניסים בעדותו בבית המשפט. למעשה, נתבקש על ידי התובעת והנתבע כי בית המשפט יעדיף את הגרסה בבית המשפט ויקבל את טענתם כי בשיחה לנתבעת הם שיקרו.

8.ברי, כי ככל שהכרעה הייתה צריכה להיות מבוססת אך על שתי הגרסאות כשהן לעצמן, ללא כל ראייה אחרת, לא היה מקום לקבל את גרסת הנתבע היום ולהעדיפה על פני גרסתו הראשונה. מי שבוחר לשקר, אינו צריך לצפות כי בית המשפט יכריע איזו מבין גרסאותיו היא אמת ואיזו – שקר. משכך, אין צורך לראיות עליהן הצביע ב"כ הנתבעת בסיכומיו בדבר סתירות בין הנתבע וניסים אודות פרטי הנסיעה שקדמה לתאונה, שכן כאמור, ברי שאין לרכוש מהימנות כלשהי לנתבע ולניסים. ואולם בכך אין כדי להביא למסקנה כי לא ניתן להכריע בשאלה איזו מהגרסאות שמסרו הינה הנכונה. בצדק נטען, כי בפני בית המשפט לא עומדות אך שתי הגרסאות של הנתבע ושל ניסים וניתן להכריע בשאלת זהות הנהג על יסוד מכלול הראיות, חלקן חיצוניות לגרסאות עצמן, וככל שניתן להגיע למסקנה ממכלול הראיות מי נהג ברכב, אין מקום לדחות את גרסת הנתבע כי הוא זה שנהג ברכב אך נוכח העובדה כי הוא שיקר באחת מגרסאותיו.