אבו עיישה מוטורס - סחר ברכב וליסינג בע"מ נ' חברת הגיחון בע"מ ואח'

לפני תביעה בסך של 49,871 ₪, שהוגשה בסדר דין מהיר, וזאת בגין נזקי רכוש- רכב שנגרמו לטענת התובעת לרכבה ביום 10.12.2017, בגין הימצאותו של בור ביוב פתוח בכביש.

א. פתח דבר:

1. הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעת- חברת הגיחון, שהינה תאגיד המים והביוב של העיר ירושלים, ושאמונה בין היתר על תחזוקת מערכת המים והביוב עבור בעליה- עיריית ירושלים ותחזוקת הבורות שבטיפולה, אחראית לפצות את התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה במהלך נסיעה, כתוצאה מבור פתוח בכביש.

2. תשובה לשאלה זו, מחייבת הכרעה בטענות העובדתיות שהועלו על ידי הצדדים ולאחריו בחינת הסוגיות המשפטיות הדורשות התייחסות. אסקור טענות וסוגיות אלה אחת לאחת.

    

   ב.עיקרי טענות הצדדים:

3. לטענת התובעת, ביום 10.12.17 בשעה 18:20, נסע ברכבו מר אבו עיישה באדר (להלן: "נהג התובעת"). הרכב נפגע בדרכו למעלה אדומים דרך מנהרת הר הזיתים. לטענתו, לאחר היציאה מהמנהרה, בסיבוב, נתקל בבור ביוב באמצע הכביש שנותר פתוח ללא כיסוי (להלן: "המפגע"). נוכח מפגע זה, נתקל הרכב בבור ונגרמו לו נזקים כבדים.

4. מוסיף נהג התובעת, כי מועד התאונה חל בחורף, כאשר היה חשוך ולא ניתן היה להבחין באי הימצאות המכסה לבור וזאת בין היתר נוכח מצב הכביש וצבעו השחור. בהתאם לשמאות שצורפה, הנזקים שנגרמו לרכב עומדים על סך של 46,371 ₪.

5. לטענתו, למקום התאונה הגיעה ניידת משטרה, וזאת מאחר ורכבים נוספים נפגעו אף הם מאותו המפגע. נהג התובעת טוען כי ביום שלמחרת ניגש למשרדי הנתבעת, מילא טופס תאונה וזו הבטיחה כי תישא בעלויות, אך לטענתו, זו לא עמדה בהבטחותיה.

6. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.2.19, העיד נהג התובעת. מעדותו עולה, כי לאחר יציאתו מהמנהרה, ראה שלושה עד ארבעה רכבים עומדים בצדי הכביש עם אורות מהבהבים ואז, "נפל" הרכב לבור בכביש. לטענתו ראה אותם כ- 200-300 מטר לפני הנפילה, וכאשר זו התרחשה, קיבל מכה בג'אנט והצמיג. חלק מהרכבים, שעמדו בצידי הכביש היו, לטענתו, ללא טמבון והיה ברור כי ניזוקו אף הם.

   נהג התובעת המשיך והעיד כי המשטרה הגיעה למקום ושוטר הוא זה אשר השיב את המכסה שהיה בקרבת מקום, למקומו.

7. עיקר טענת התובעת כי הנתבעת אחראית לקרות התאונה, מתבססת על כך, כי זו קיבלה פניות נוספות אך לא פעלה בנושא, כי לא פעלה כנדרש טרם התרחשות התאונה ולאחריה וכי יש להעביר על כתפיה, את נטל הראיה להוכיח כי זו לא התרשלה.

8. לטענת הנתבעת, היא איננה נושאת באחריות לאירוע ו/או לנזקים מושא התובענה. עוד טוענת הנתבעת כי ככל ונגרמו נזקים לתובעת, הללו נגרמו בשל נהיגה שאינה זהירה ו/או במהירות גבוהה של הנהג שלא התאימה לתנאי הדרך.

9. עוד טוענת הנתבעת כי היא מתחזקת ומבצעת בקרה שוטפת על התשתיות שבאחריותה. לטענתה לא ידעה ולא יכלה לדעת על המצאות המפגע, שכן גורם אחר גרם למפגע וכי זו פעלה באופן מיידי להסירו כאשר התקבל הדיווח.

10. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה תיעוד עבודות הכנה לחורף ואחזקה שוטפת. תיעוד זה, אליו אתייחס בהמשך, כולל רישום פנימי של תוכנה המתעדת בדיקות שנעשו במקום לפני ולאחר התאונה.

11. בכתב הגנתה, הנתבעת מפנה לפסיקה, לפיה נקבע כי לא ניתן לדרוש מרשות להציב שומרים מסביב לתאי ניקוז וכי הכביש אינו מקום סטרילי.

12. עוד טענה הנתבעת, באמצעות עד מטעמה מר שמואל נחמה (להלן: "עד הנתבעת/ מר נחמה"), כי חברת הגיחון אמונה על משק המים והביוב הציבוריים והמאספים בתחום עיריית ירושלים וכן מתחזקת את מערכת הניקוז העירונית עבור בעליה- עיריית ירושלים. לטענתה המדובר בעשרות אלפי תאי ביקורת הפזורים והמצויים תחת אחריותה.

13. לטענתה, חברת הגיחון מבצעת תחזוקה שוטפת הכוללת בין היתר את שטיפת המערכות ואיתור מפגעים. כמו כן מבצעת סיורים תקופתיים ומפעילה מוקד לשם קבלת דיווחים.

14. המוקד מתעד את כלל המפגעים, כאשר לטענתה במקרה זה לא התקבלה כל הודעה על קיומו של מפגע וכי בבדיקה שנערכה חודשיים לפני התאונה לא נמצאה כל תקלה.

15. לטענתה, ביום 10.12.17 בשעה 18:36 התקבל דיווח במוקד על תקלת "תא פתוח". לטענתם הגיעו למקום בשעה 19:00 לערך ואיתרו שמכסה תא הביוב אינו במקומו. מאחר ולא נמצא כל מפגע במכסה או בתא הביוב, הוא הושב למקומו ולאחר מספר שעות שבו למקום, בדקו בשנית והוא נמצא תקין. לכך מוסיף העד כי המכסה הינו תקני ומותאם למעבר של כלי רכב.

16. הנתבעת הוסיפה כי מנסיונה מקרים כגון אלה נגרמים מהתערבות צד ג' אשר סילק פסולת באופן לא חוקי לתוך המערכת.

17. על אף שבדיון ההוכחות "התלהטו הרוחות" בעיקר סביב השאלה האם התקבלו דיווחים קודמים ובשאלת אותנטיות הראיות שהוצגו על ידי הנתבעת, והיה ניתן לסבור, בטעות, כי המדובר בתיק עם מחלוקת עובדתית סבוכה, בחינת הטענות מעלה, כי אין למעשה כמעט כל מחלוקת בהתייחס למרבית העובדות אשר נטענו בהליך זה.

     

    נסכם את עיקרי עובדות המקרה ושעיקרן, אינו שנוי במחלוקת:

18. ביום 10.12.17 בשעה 18:30 בקירוב, נסע נהג התובעת ברכבו, לאחר יציאתו ממנהרת הר הזיתים לכיוון מעלה אדומים, ראה במרחק 200-300 מטר לפניו, מספר רכבים עומדים בצד ימין עם אורות מהבהבים ואז, נפגע רכבו מבור פתוח שבכביש, שהוסר ממנו מסיבה כלשהי הכיסוי.

19. למען שלמות התמונה אוסיף, כי כיסוי זה הינו ממתכת כבדה, ושאינו אמור להתנתק מנסיעה עליו. כן אוסיף, כי בעדותו של עד הנתבעת צויין כי בור זה הינו בור ניקוז, בעוד שבתיעוד שצרפה, צויין כי המדובר בבור ביוב. כך או כך, יכונה הבור מעתה "בור".

20. מהתמונות שצורפו עולה, כי בשעה זו היה חשוך, ולאחר יציאתו מהרכב ראה כי מכסה הבור אינו במקומו. בנוסף הבחין שרכבים נוספים נפגעו מהבור.

21. בסמוך לאחר התאונה התקבל דיווח אצל הנתבעת על מכסה שהוסר בשעות הערב של יום 10.12.17, בעקבותיו הגיע גורם מטעם הנתבעת למקום.

    "אנחנו קיבלנו קריאה בתאריך האמור, שלחנו צוות מיד לשם. הצוות הגיע למקום במהירות גבוהה ביותר, אחרי חצי שעה, התגלה מכסה שניתק למקום (צ.ל. מהמקום, ט.א.), המכסה תקין והוחזר למקום" (שורות 18-19, בעמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 24.2.19 (להלן: "הפרוטוקול")).

    "בית המשפט מבקש להציג לעד את המקום עליו הצביע התובע שיאשר האם מדובר במקום הזה.

    העד- יכול להיות שמדובר בתא אחר או לפני קשה לי להגיד את זה ממש. זה האזור. וודאי.".

    (שורות 26-28 בעמוד 17 לפרוטוקול).

22. כעולה מהתמונות שהוגשו בצרוף לתצהיר התובעת, הגיעה למקום ניידת משטרה.

23. לאחר כחצי שעה הגיע נציג הנתבעת שבדק את המפגע, והמכסה הושב למקומו.

24. נהג התובעת ניגש למשרדי הנתבעת, מילא טופס תאונה וזו השיבה בשני מכתבים כי הנושא בטיפול, הראשון מיום 11.12.17 והשני מיום 18.1.18. במכתב הראשון נכתב כי הנושא בטיפול, ובמכתב השני התבקש להמציא ראיות בדבר התרחשות הנזק. שני המכתבים הסתיימו בהודעה כי אין במכתבים אלה משום נטילת אחריות על קרות האירוע.

     

    ג.דיון והכרעה

25. כבר עתה אציין, כי התרשמתי שעדותו של נהג התובעת בדיון היתה מהימנה. ניכר היה כי הלה דיבר אמת ותיאר את האירועים כפי שהתרחשו במועד התאונה ולאחריה.

26. המחלוקת העיקרית מהבחינה העובדתית, הדורשת הכרעה הינה, האם התקבל דיווח על המפגע טרם דווח על התאונה נשוא התובענה ומשכך ניתן היה למנוע התרחשותה, וכן מהן הפעולות שנעשו על מנת למנוע מפגע מסוג זה מלכתחילה.

27. מן הבחינה המשפטית, נדון בשאלת היפוך נטל הראיה בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, והאם הנתבעת עמדה במוטל עליה להבטיח, כי לא יתרחשו תאונות כתוצאה מהסרת מכסה מהבור המצוי בכביש. ככל וימצא כי זו אחראית, אדון בסוגית גובה הנזק.

28. לאחר שקראתי את טענות הצדדים, הראיות שהוצגו, ולאחר שעיינתי בטענות המשפטיות והפסיקה הרלוונטית, מצאתי כי יש לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

     

    העובדות השנויות במחלוקת:

29. קבלת דיווח על המפגע

    בהתייחס לשאלה האם התקבל דיווח נוסף טרם התאונה, מצאתי, כי נוכח העדויות שעלו בתיק, סביר כי התקבל דיווח אחד, ככל הנראה מהשוטר שבמקום או מאחד מהנפגעים האחרים, בדבר פגיעה של כמה רכבים מהבור.

    כך כתב נהג התובעת בסעיף 7 בתצהירו: "הרני להצהיר כי למקום התאונה הגיעה ניידת משטרה וזאת לאור העובדה גם כי רכבים אחרים גם נפגעו בגין אותו מפגע...".

    בסעיף 7 לתצהיר הנתבעת נכתב: "ביום 10.12.2017 בשעה 18:36- התקבלה במוקד ההודעה על תקלה "תא פתוח". סרנו מיד למקום (הגענו למקום בשעה 19:00) ואתרנו שמכסה תא הביוב לא במקומו..."

    נהג התובעת העיד בדיון: "אחד התקשר למשטרה. הגיעה המשטרה וצילמו אמרו דברו עם הגיחון. לא היו נפגעים אין להם מה לעשות". (שורות 22-23 בעמוד 7 לפרוטוקול).

30. בנסיבות הללו, בעדותו מאשר נהג התובעת, כי בתחילה הגיע שוטר שהפנה את הנוכחים לגיחון. משכך, מסתבר יותר, כי מבחינה עובדתית, ניתנה לכך התייחסות כאירוע אחד שדווח לאחר התרחשות התאונה לתובעת. רק לאחר שהוזמנה המשטרה, ולאחר שהפנה אותם לנתבעת, הללו פנו אליה, וזאת כעולה כאמור מגרסת נהג התובעת עצמו בדיון. משכך, ככל הנראה הפניה לגיחון נעשתה בידי מי שהיה במקום או אולי על ידי משטרת ישראל שדיווחה במקביל.

31. כך או כך, ספק אם מהרגע שהתרחשה התאונה הראשונה לאחד מהרכבים האחרים שנפגעו מהמפגע, היתה יכולה הנתבעת למנוע את התאונה בה היה מעורב נהג התובעת, שכן הפניה נעשתה לאחר התרחשות התאונה, לאחר שמספר רכבים אחרים נפגעו לפניו ולאחר הגעתו של השוטר.

32. משכך, טענתה של התובעת, בה התרכזה במסגרת טיעוניה, כי הנתבעת קבלה הודעות קודמות בדבר קרות המפגע, גם אם היתה מתבררת כנכונה, אינה רלוונטית ואין בה כדי להצביע על רשלנות מטעם הנתבעת בסוגיית הגעתה למקום לאחר הקריאה. הנתבעת לא ידעה ולא יכלה לדעת קודם לכן על המפגע שנוצר בכביש עד אשר דווח לה על כך. המדובר על רצף של אירועים, מספר תאונות שהתרחשו זה אחר זה ובסמיכות ועל כן, סוגיה זו תמוצה בקביעתי זו.

33. אגב, יתכן ואילו היתה הנתבעת מתעלמת מהפניה על המצאות מפגע שיש להסירו, או לחילופין מגיעה למקום בפרק זמן ממושך ובלתי סביר לאחר הפניה, היה בכך על מנת להשליך על התנהלותה הכללית בהתייחס לקיומם של מפגעים מעין אלה, אך מאין זה המצב שבפנינו.

    הדבר מדבר בעד עצמו

34. השאלה העיקרית הניצבת בפנינו הינה, האם הנתבעת עשתה את כל המוטל עליה מלכתחילה, כמי שאחראית לתחזוקת הבורות, למנוע הופעתו של מפגע זה.

35. בשאלה זו אדון, במקביל לשאלת העברת נטל הראיה לנתבעת מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין ושאלת אחריות הנתבעת שכן הללו שלובות אלה באלה.

36. הכלל הוא, כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. בעוד שהתובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה, הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיהן העובדתיים של טענות הגנתה. התובעת טוענת כי יש מקום להעביר נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת, מכוח הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.

37. הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו, יחול בהתקיים שלושה תנאים מצטברים (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2) 229; וע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט (1) 45, 76, ע"א 7692/09 אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (28.2.2011) ): האחד, אי ידיעת הנסיבות אשר הביאו לידי הנזק, השני, הנכס היה בשליטתו המלאה של הנתבע והשלישי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. ודוק, די באי התקיימו של אחד מהתנאים על מנת שלא יחול הכלל של העברת הנטל.

38. במקרה שבפני, שוכנעתי, כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת וזאת לאחר שהתקיימו שלושת התנאים גם יחד. 

39. באשר לתנאי הראשון, ברי כי התובעת אינה יודעת מהן הנסיבות שגרמו להמצאות בור ללא מכסה, ובכך לגרימתו לנזק. ראשית, במסגרת כתב התביעה נכתב כי הדבר נבע מהוצאתו על ידי עובד הנתבעת, טענה שהוכחשה, והלה לא עמד על טענתו זו לאחר החקירה ואישר כי אין לו מידע קונקרטי על כך (שורות 8-18 בעמוד 8 לפרוטוקול). במקרה דנן אף הנתבעת לא יודעת כיצד יצא המכסה ממקומו וזאת מלבד העלאת השערות.

40. הנתבעת העלתה סברה בכתב ההגנה, בתצהירה ובדיון, לפיה יתכן וגורם שלישי פתח את המכסה על מנת לשפוך באופן פיראטי ביוב, תופעה שנתקלים בה לטענתו בעיקר במזרח ירושלים. בסעיף 10 לתצהירה נכתב: "יש בתחום האחריות של הנתבעת מאות מכסי ביוב מסוג זה כאשר מנסיוני מקרים כגון אלה (בהם מכסה ביוב יצא ממקומו ללא כל תקלה בתא הביוב או במכסה) נובעת מהתערבות של צד שלישי אשר סילק פסולת בצורה לא חוקית לתוך המערכת".

41. גם בדיון נשאל עד הנתבעת לגבי סוגיה זו ולכך התייחס:

    "ש. כתבת שיש לכם ניסיון בעבירות פירטיות באזור של פתיחת מכסים.

    ת. לא באזור זה ספציפי אלא באזור מזרחי ירושלים יש הרבה ונדליזם.

    ש. איזה דברים אתם עושים למזער מהסוג הזה של הפעילות.

    ת. מה שאנו עושים מופיע בדף הראשון זה עבודות מנע. עבודות אחזקה למניעת הצפות בחורף ושמירת התקינות של המכסים. אנו באים חודשים לפני כן ומנקים את המערכת מתחזקים החזקה מונעת כהכנה לחורף במערכות הניקוז בלבד."

    (שורות 8-13 בעמוד 17 לפרוטוקול)

42. קיומה של אפשרות זו, הינה הנחה בלבד, אותה העלתה הנתבעת. יחד עם זאת הנתבעת שללה כי הדבר יכול להתרחש כתוצאה מנסיעה של רכבים על הכביש: "אם היה דבר כזה אוי ואבוי כל המכסים היו עפים. דבר כזה קורה אחד למליון...". (שורות 6-7 בעמוד 17 לפרוטוקול).

43. כך או כך, הנסיבות שהובילו לתזוזתו של כיסוי הבור, נותרו עמומות. אין ספק, כי מכסים אלה, אינם אמורים לצאת ממקומם ועליהם לעמוד בתקנים שכן יציאתם עלולה לגרום לא רק לנזקי רכוש אלא גם לנזקי גוף ואף למוות (ראה למשל ת"א (י-ם) 2960-10-11 מדינת ישראל נ' עיריית בת ים (פורסם בנבו). במקרה זה נהרג נהג אופנוע כתוצאה מבור בכביש). בנסיבות הללו, התובעת עמדה בתנאי הראשון.

44. בהתייחס לתנאי השני, אין ספק כי על הבור קיימת שליטה של הנתבעת. בורות אלה מצויים באחריותה של הנתבעת כחברה הפועלת מכח סעיף 14 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א (2001), ואמונה על מערכות הביוב והמים. לנתבעת אחריות כלפי הנהגים, תוך שעליה לצפות כי המכסים, שעל פי עדותה אינם מחוברים באמצעות ריתוך או נעילה, אלא, מקובעים באמצעות משקלם, יכולים להינתק ממקומם, ועליה לעשות את הנדרש על מנת למנוע זאת.

45. בכל הנוגע לתנאי השלישי, לפיו "נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה", מצאתי כי העדויות שהוצגו בפניי מעידות כי תנאי זה מתקיים אף הוא בענייננו כפי שיפורט להלן:

46. יציאת מכסה ממקומו, והותרת בור פעור בכביש, מחייב בדיקה האם הנתבעת עשתה את כל הנדרש על מנת למנוע זאת. אי המצאות המכסה במקומו, יתכן שנבע מכשל במכסה עצמו, מכשל בפתח הבור או לחלופין מגורם אחר שהוציא אותו במקומו, ולא השיבו כלל או השיבו באופן רשלני, דבר שהביא לפתיחתו.

47. ככל והמכסה יצא ממקומו מאחר ולא הותקן כראוי או לחילופין מאחר והיה בו פגם, לכאורה, הדבר יביא לכדי מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת. ככל והמכסה הוסר על יד צד ג' כפי שנטען שיתכן והתרחש, מחייב בחינה, מה הנתבעת עשתה כדי למנוע זאת.

48. הנתבעת צרפה לתצהירה וכן במהלך הדיון תיעוד שהופק מתוך המערכת הממוחשבת בה עושה שימוש- מערכת SAP, אשר מתעדת את כלל הפעילות שנעשית ובין היתר בבדיקות תקופתיות ושגרתיות, יזומות או בעקבות קריאות.

49. מר שמואל נחמה, העד מטעם הנתבעת, העיד שהינו מנהל אזור 27 שנה. לשאלה האם הגיע אישית למקום מייד לאחר התאונה, השיב שלא, שכן יש תחתיו סגנים וכן מפקח שאחראי על מזרח העיר (שורות 16- 20 בעמוד 13 לפרוטוקול).

50. יחד עם זאת, סיפר כי ביקר במקום מספר ימים לאחר התרחשות התאונה לבדוק שהכל בסדר.

51. עוד העיד, כי קיים דו"ח פעולה ובהתייחס לתדירות בדיקה תקופתית ושוטפת של הצינורות והבורות, השיב כי ישנה תוכנתי אחזקת מערכת מסודרת, וכן הוסיף: "אנו מבצעים חצי שנה ולפעמים מתחילים ביוני, מאי, הכל לפי הסדר של המערכת. מה מצבה...". (שורות 3-8 בעמוד 14 לפרוטוקול).

52. מאחר שבמהלך הדיון, התייחס מר נחמה לדו"ח מספר פעמים, התבקש להבהיר האם נספח ב' לתצהיר שהוגש הינו דוח הפעולה המדובר.

53. מר נחמה השיב: "כן. זה שני דפים. זה בצירוף עוד הזמנה שצורפה לתצהיר. זה ממלא את כל הפרטים. דוח הפעולה מתחיל מהד (צ.ל. צד, ט.א.). המסומן ב. שם מציינים בוצעה החזרת מכסה למקום. זה דוח הפעולה. אין חתימה. זה מעודכן במחשב. אחרי שהם מסיימים וחוזרים למשרדים. הסגן ממלא הכל וכל השפטים. יש גם קודים ואנו מציינים קודים שלושת הדפים הם אותו דף. הדף הראשון זה דף שמציין החזקה שעשינו לפני, החזקה מונעת. ג' ו-ד' קשורים לב'". (שורות 28 בעמוד 15, שורות 1-2 בעמוד 16 לפרוטוקול).

54. הנתבעת הציגה למעשה ארבעה דפים, שהינם צילומי מסך של התוכנה המתעדת את הפעולות שנעשות. התוכנה מאזכרת את הפעולות שבוצעו וכוללת מספר "לשוניות" לכל אירוע ובו נתונים שונים. העמוד הראשון- סומן כנספח א', הכולל עמוד אחד המתעד את הפעולות שנעשו טרם האירוע. בהתאם לנספח א' מופיע בלשונית "הודעה" כי ביום 1.6.2017 נעשתה פעולה שכונתה "הכנה לחורף". מלבד המידע כי הבדיקה נעשתה בשדרות שיירת הר הצופים, אין כל תיאור נוסף, מה נעשה או מה היו הממצאים. בלשונית "תוכנית אחזקה" מופיע כי תאריך ההשלמה הינו ביום 25.9.2017. לא ברור מה נעשה במסגרת "ההשלמה", מה זו היתה אמורה לכלול ומה תוצאותיה.

55. נספח ב' הכולל שלושה עמודים מתייחס לאירוע נשוא התביעה. כל עמוד הינו צילום מסך של לשונית אחרת במסגרת תיעוד אירוע זה. בעמוד הראשון מבין השלושה, מופיע "תא פתוח- ביציאה ממנהרת נעמי שמר לכיוון...", ובמקום הזנת התיאור נכתב: "בוצע החזרת מכסה למקום", ובקוד הבעיה הופיע: "מכסה בולט/רופף/שקוע/שבור/חסר". במקום בו יש להשלים את "קוד התיבה" מופיע "מכסה רופף".

56. העמוד השני הינו למעשה צילום מסך של לשונית "פעילות". כאן צויין כי נעשה "החזר מכסה/דלת" בתאריך 11.12.2017 בשעה 10:24. עד הנתבעת התבקש להתייחס לפער הימים וזה השיב כי הפעילות הושלמה לאחר שפעם נוספת הגיע עובד הנתבעת לבדוק שהכל תקין.

    ש. איך זה יכול להיות שקשורים לב' כשאנו מדברים על החזרת מכסה בתאריך 12.12.2017 (צ.ל. 11.12.2017, ט.א.), שוב יצא מכסה?

    ת. זה לא החזרה נוספת . הפעילות מ – 10 עד 11 אבל רשמתי 11 כי ב- 11 הסגן שלי שלח אותם עוד פעם לעשות סיבוב לראות שהכל תקין.

    (שורות 4-7, בעמוד 16 לפרוטוקול).

57. העמוד השלישי שצורף הינו צילום מסך של לשונית "זימון סקירה" בו מופיע כי תאריך ההודעה הינו ביום 10.12.2017 בשעה 18:36, תאריך תחילת התקלה הינו ביום 10.12.2017 בשעה 19:00 והסיום ביום 11.12.2017 בשעה 10:26.

58. טרם אתייחס לרישומים אלה, אציין כי במהלך הדיון העלתה התובעת טענה כי הנתונים בתיעוד שפורט אינם אותנטיים וכי נכתבו לצורך הדיון. כבר כעת אבהיר, כי אני דוחה טענה זו וזאת נוכח התרשמותי מעד הנתבעת ומאחר ובלאו הכי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח טענה זו.

59. כמו כן, גם אם היה טעם בטענה זו, נראה כי זו אינה רלוונטית שכן כפי שיפורט להלן, הרישום כמו שהוא, לכשעצמו ובהעדר כל תיעוד אחר, יש בהם על מנת להביא למסקנה, כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עשתה את הנדרש על מנת לוודא כי אירוע זה לא יתרחש.

60. מזיק חב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אך אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לביטחון הבאים אליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60 אהרון ברמן נ' יצחק מרזיוף [פורסם בנבו]).

61. למזיק החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. רמת זהירות נקבעת על-פי שיקולים של מדיניות משפטית ועל בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה ועליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה.

62. אני סבור, כי הנתבעת לא עמדה בנטל שרובץ לפתחה להוכיח כי עשתה את הנדרש על מנת למנוע את התרחשות התאונה, חובה המוטלת עליה גם כחובה חקוקה והפעולות הנדרשות במסגרת בסעיף 23 לחוק תאגידי מים נקבע:

    23.(א)לשם ביצוע הפעילות החיונית החברה תתכנן, תקים ותפתח את מערכות המים והביוב שבתחומה, תתפעלן, תנהלן ותחזיקן במצב תקין ובהתאם להוראות כל דין, ובכלל זה –

    (1)תכין תחזיות לביקוש לשירותי מים ולשירותי ביוב;

    (2)תכין תכניות אב למים ולביוב או תכניות אב לשירותי הולכה וטיפול, לפי העניין, וכן תכניות רב-שנתיות ותכניות שנתיות הנגזרות מהן, לשיקום ולפיתוח מערכות המים והביוב (להלן – התכניות); התכניות יהיו תואמות לתחזיות הביקוש, לצורכי התושבים והרשויות המקומיות שבתחום החברה ולתכניות המיתאר שבתחום החברה;

    ...

     (4)תדאג לתפעול ולאחזקה תקינים של מערכות המים והביוב, תוך שמירה על איכות המים, מניעת זיהום מקורות המים, מניעת זיהום הים והנחלים ומניעת מפגעים בריאותיים וסביבתיים;

63. בבחינת הפעולות שבוצעו טרם התרחשות התאונה, רלוונטי רק נספח א' שתואר לעיל שכן הוא בלבד מתעד את פעולות ההכנה ועל כן אתייחס אליו תחילה.

64. ראשית, צילום המסך שצורף כנספח א', כלל רק צילום 2 לשוניות מתוך 6 ויתכן כי הצגת כלל הנתונים בתוכנה, היו מסייעים לקבל פרטים נוספים. הפירוט בו כפי שפורט לעיל מינימאלי מאוד ולא ניתן ללמוד ממנו מה נעשה.

65. שנית, נספח א' אין בו כדי למלא את החסר בדבר הפעולות שעשתה הנתבעת למנוע התרחשות הנזק- כך הוא כולל תיאור כללי בדבר "הכנת חורף" היינו בדיקה שנערכה חצי שנה לפני האירוע. לא ברור מהי אותה "ההשלמה" שנרשם כי נעשתה כשלושה חודשים מאוחר יותר, ואף לא הובא לעדות הגורם שנשלח לבצע את ההכנה ואת אותה ההשלמה, כך שבהקשר זה רב הנסתר על הגלוי.

66. שלישית, בנספח א' נזכר "שבר", אך לא ברור על איזה שבר מדובר והנתבעת לא התייחסה לכך אף לא בסיכומיה. אגב סימון זה, הופיע גם בנספח ב'.

67. רביעית, הנתבעת הרי טענה בתצהיר שהוגש מטעמה ובדיון, כי קיימת תופעה של שפיכת ביוב לבורות אלה באופן פיראטי וכי יתכן שהסרת המכסה נעשתה במסגרת פעילות זו על ידי גורם צד ג'.

68. כאשר נשאל עד הנתבעת מהן הפעולות שנעשות לצורך מניעת מקרים מעין אלה השיב כי הם עושים מה שמופיע בדף הראשון:

    ש. איזה דברים אתם עושים למזער מהסוג הזה של הפעילות .

    ת. מה שאנו עושים מופיע בדף הראשון זה עובדות מנע. עבודות אחזקה למניעת הצפות בחורף ושמירת התקינות של המכסים. אנו באים חודשים לפני כן ומנקים את המערכת מתחזקים החזקה מונעת כהכנה לחורף במערכות הניקוז בלבד.

    (שורות 2-4 בעמוד 17 לפרוטוקול).

69. ברי, כי אין בתשובה זו לתת מענה מספיק לפעולות המנע שנעשות, אם בכלל, אלא ההפך. תשובה זו מלמדת כי לא נעשה די, וכי כל אשר עשתה הנתבעת מסתכם בפעילויות הכנה לחורף, אשר האחרון בהן, ב- 25.9.2017, פעולת השלמה כלשהי, כחודשיים וחצי לפני התאונה.

70. גם כאשר נשאל האם ניתן לקבע את המכסים באמצעות ריתוך, נמסר כי הללו לא עושים כן וכי "לא מרתכים שום מכסה" (שורה 25 בעמוד 16 לפרוטוקול).

71. הנתבעת, מלבד צילום מסך ובו תיעוד לקוני בדבר הכנת חורף חצי שנה טרם האירוע, ואזכור בדבר ביצוע מעקב לאחר כשלושה חודשים, לא הציגה כל ראיה אחרת, וככל שאכן זו הפעולה היחידה שנעשית על ידה (וסביר שכך שכן זו לא טענה אחרת), נראה בעיניי כי אין בכך די, נוכח הנזק אשר עלול להיגרם לרכבים ולעיתים בנפש, כתוצאה מהסרתו של מכסה הבורות המצוי בכביש סואן.

72. גם אם אכן, אין כל פתרון אחר כגון ריתוך המכסה, או הצבת מנגנון אשר ימנע יציאת המכסה, מצופה כי זו תבצע בדיקות שגרתיות תכופות יותר, ובוודאי כאשר ידועה לה התופעה שתוארה על ידה של הסרת בורות על ידי גורמים שונים (אגב אורחא ובזהירות המתבקשת אציין כי בעיון בפסק דין אחר- תא"מ 50576-12-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיריית חדרה ואח' (פורסם בנבו), צויין כי צד ג', בתיק הנ"ל פעלה לרתך את מכסה בור הביוב לאחר התרחשות התאונה, ולכן לכאורה הדבר אפשרי ואף נעשה במקרים מסוימים) .

73. חמישית, עד הנתבעת אישר כי לא הגיע למקום בזמן אמת כי אם רק לאחר מספר ימים (וגם לכך תיעוד לא נרשם). משכך, היה מצופה כי הנתבעת תדאג להתייצבותו לדיון של מי שהגיע מיד אחר התאונה ויתכן כי התיאור היה מסייע להבין מה ראו עיניו והיה ממלא בתוכן את הפעולות שנעשו ע"י הנתבעת או שופך אור על סיבת הסרת המכסה.

74. אינני מתעלם מטענתה של הנתבעת כי זו אינה יכולה להיות בכל מקום ובכל עת, ואין הדבר מצופה ממנה, יחד עם זאת מצופה שתעשה את כל הנדרש על מנת למנוע הסרתו של מכסה המתכת מבור המצוי בכביש על מנת שנהגים יוכלו לנסוע בבטחה בכבישים, באמצעות בדיקות שגרתיות תכופות, ובודאי שלא די בבדיקה אחת או שתיים בשנה. לא הוצגה מטעמה כל תוכנית סדורה, הכוללת בדיקה שגרתית, קריטריונים כלשהם וזאת בנוסף לבדיקת הכנה לחורף שמתבצעת פעם בשנה. כמו כן לא הוצגה כל תוכנית או אמצעי למניעת הסרת הכיסוי על ידי גורמים צדי ג', וזאת בפרט כאשר זו העידה כי קיימת בעיה שכזו, ואף העלתה אותה מיוזמתה כסיבה שעלולה היתה לגרום להסרת המכסה.

75. נוכח כל הטעמים שציינתי, המסקנה העולה הינה כי לאחר שהנטל עבר לכתפי הנתבעת, האחרונה לא הצליחה להוכיח כי עשתה את הנדרש על מנת למנוע הופעתו של מפגע שכזה. העמימות ובכלל זה חוסר רב בתיעוד בדבר הפעולות שנעשו למניעת נזקים כגון דא, מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעת התרשלה במקרה דנן.

    ד.נזקי התובעת

76. הנזקים המתוארים בתביעתה של התובעת מתבססים על נזק ישיר בהתאם לשמאות בסך של 46,371.7 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 2,000 ₪ וכן הוצאות ורכב חלופי בסך של 1,500 ש"ח.

77. אשר לנזקים הישירים, הנתבעת לא ביקשה לחקור את השמאי, לא הוצגה חוות דעת נגדית ולפיכך זו לא נסתרה ואני מקבל את האמור בה וכן את הוצאות שכר טרחת השמאי בסך של 2,000 ש"ח.

78. בהתייחס להוצאות הנוספות, לא הובאו בפניי ראיות, ובפרט בהתייחס לרכב החלופי, ומשכך לא מצאתי כי יש לקבלן.

79. מנגד, לא מצאתי כי יש לחייב את התובעת באשם תורם. לא ניתן לצפות כי נהג, אשר נוסע בכביש סואן וראשי בשעות הערב עם רדת החשיכה, להבחין כי קיים בור פתוח בכביש, שצבעו כהה כצבע האספלט, תופעה שאינה שכיחה ממילא. גם העובדה שנהג התובעת ראה רכבים עומדים בצד, אין בה על מנת לקבוע שהוא היה מוסח מהדרך, שכן ספק אם היה מצליח לראות כאמור את הבור, ובפרק זמן זה גם לעצור את הרכב קודם הגעתו לבור.

    ה.סוף דבר

80. בשל כל האמור ובנסיבות שתוארו בהרחבה אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 46,371.7 ₪ בגין נזק ישיר לרכב, 2,000 ₪ שכר טרחת שמאי 1,255 ₪ הוצאות אגרה ו- 4,600 ₪ שכ"ט עו"ד.

81. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

    ניתן היום, ג' אלול תשע"ט, 03 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.